פסק-דין בתיק עתמ 267/06

ההליך

1.      מדובר בעתירה, בה ביקשו העותרים להורות למשיבים להעניק לעותרת 2 רישיון לישיבה ארעית בישראל מסוג א/5 ולהחיל עליה את הוראות החלטת הממשלה מיום 3.11.02 בעניין מתן אשרות שהייה בישראל להורים של חיילים בודדים.

העובדות המוסכמות

2.      העותר 1 הוא יליד 1981, רווק, בן לאב יהודי ולאם לא יהודיה, שעלה לפי חוק השבות לישראל במסגרת תכנית "נעלה" לעליית נוער במרץ 2001, שירת בצה"ל והתאים להגדרת "חייל בודד" לפי ההגדרה בהחלטת הממשלה מיום 3.11.02. העותרת 2 היא אמו, שהגיעה לישראל תשעה חודשים אחריו, גילתה כי הוא הסתבך בחובות ובשימוש בסמים ונותרה בארץ לצידו. יחד עם העותרת 2 הגיעה לישראל העותרת 3, אחותו למחצה של העותר 1, מאמו, שאינה יהודיה, ומאב אחר לא יהודי, בת 15, שקשרה עם אביה נותק.

3.      העותרת 2 הגיעה לארץ באשרת תייר לתקופה של שלושה חודשים בשנת 2001. בתום תקופה זו היא פנתה למשיבים והאשרה הוארכה על ידם מספר פעמים ותוקפה פג ביום 29.4.02. משסורבה בקשתה להארכה נוספת, פנתה לפי מודעה בעיתון בשפה הרוסית למתן שירותי משרד עורכי דין לכאורה, לצורך קבלת אשרת שהייה בישראל לה ולבתה. לאחר שמסרה את דרכונה ושילמה עבור כך, הוחזר לה הדרכון כשהוא מוחתם בחותמת אשרת שהייה לה ולבתה, והן המשיכו לשהות בישראל. לאחר מכן העותרים חזרו על כך, והאשרה הוארכה מספר פעמים באותו אופן.

4.      כשפנו העותרים למשיבים בשנת 2004 וביקשו לקבל עבור העותרת 2 אשרת שהייה מסוג א/5, נדחתה בקשתם והעותרות 2 ו-3 נדרשו לעזוב את הארץ תוך 30 יום. בהחלטה נכתב כי "לאחר דיון בבקשתך לשינוי מעמד ע"ש אמך ויקטוריה בעקבות היותך חייל בשירות סדיר, הוחלט כי, מאחר שאמך שהתה בארץ משנת 2001 ובדרכונה נמצאו ויזות מזויפות לא ניתן לאשר את הבקשה".

5.      העותרים פנו למשיבים במכתב, בו הבהירו כי לא נטלו כל חלק במעשה הזיוף של האשרה, אלא פעלו בתום לב והיו משוכנעים כי האשרה הוארכה כדין. העותרים פנו לבית המשפט בעתירה (עת"מ 357/05) שהוגשה ביום 16.11.05. בתגובתם הגיבו המשיבים, כי הם נכונים לדון בבקשת העותרת 2 לאשרה "לאחר שיפנו למשטרה בתלונה על מעשה ההונאה, לו הם טוענים".

6.      העתירה נמחקה בהסכמה והעותרים פנו למשטרת אשדוד, ללא הועיל. העותרים פנו למשטרת ההגירה ונגבו מהם הודעות. ביום 20.3.06 נתנו המשיבים את תשובתם הסופית בעניין, ודחו את הבקשה בדברים כי:

"בשימוע שנערך ביום 6.3.06 התרשמנו מעל לכל ספק, כי אין כל כוונה מצידה של הגב' אוז'קינה להיפרד מבתה (השוהה כאן שלא כחוק ואינה זכאית למעמד בישראל) והיא מבקשת מצד אחד לקבל מעמד כאם לחייל על-פי הנוהל ומצד שני להשאיר כאן את בתה לצידה לפחות עד שימלאו לה שמונה עשרה שנים. אותו נוהל הורים שמכוחו מבקשת אוז'קינה מעמד לא מאפשר מעמד לבת.

לכן, משהתברר כי מתן מעמד לגב' אוז'קינה יגרום לכך שהבת אלכסנדרה תישאר בישראל עם אמה "תלויה באוויר" וללא מעמד ותמשיך למעשה לשהות כאן שלא כחוק, הוחלט לסרב את הבקשה.

יש לציין עוד כפי שנמסר ממשטרת ישראל מינהלת ההגירה מחוז דרום, לאחר שנחקרה הגב' אוז'קינה התברר כי רכישת האשרות שהוחתמו בדרכונה נעשתה שלא בתום לב.

לפיכך על הגב' אוז'קינה לצאת מישראל עם הבת אלכסנדרה עד ליום 14.4.06".

7.      העותרים פנו למשיבים לקבלת חומר החקירה ונענו ביום 26.3.06, כי עליהם לפנות בעניין זה למשטרת ישראל, מינהלת ההגירה דרום. לאחר מכן פנו לבית המשפט בעתירה זו.

8.      העותרים טענו כי מחד גיסא, העותרת 2 אינה יכולה לעזוב את הארץ ולהשאיר את העותר לבד על בעיותיו, ומאידך גיסא, אינה יכולה להישאר בארץ ללא הסדר הולם לבתה הקטינה. כמו כן טענו העותרים כי שקלו לצאת בצוותא מהארץ, אך הדבר אינו אפשרי מאחר שיציאתו של העותר מהארץ מעוכבת בשל חובותיו. העותרים טענו שמדובר במצב מיוחד שמצדיק סטייה מנהלים והתחייבו כי בהגיעה של העותרת 3 לגיל 18 לא יבקשו עבורה המשך שהייה בישראל ויפעלו לעזיבתה את הארץ.

9.      לאור טענות אלה וכאמור בפרוטוקול מיום 7.5.06, הובא העניין לדיון נוסף אצל המשיבים, שהודיעו לעותרים ביום 23.8.06 כי: "המקרה נדון בפני הוועדה הבינמשרדית בהרחבה מאחר ויש שימוש באשרות שהייה מזויפות ע"י ויקטוריה ולא נמצאו טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים אישור מעמד לה ולבתה. יהיה עליהן לצאת בתוך חודשיים ימים".

טענות העותרים

10.      העותרים טענו כי לפי הנוהל לעניין חייל בודד, רשאית הייתה העותרת 2 לשהות בארץ כתושבת ארעית בתקופת שירותו הצבאי הסדיר ועד למלאת ארבע שנים לשהותו בארץ, אז זכאי ההורה לקבל מעמד של תושב קבע.

11.      העותרים טענו לחוסר סבירות קיצוני בהחלטת המשיבים לגביהם, לפגיעה בעקרון המידתיות, שרירות לב וחוסר תום לב וטענו כי דינה של ההחלטה להתבטל. לעומת זאת טענו, כי הם פעלו בתום לב, וכי כחסרי ניסיון בישראל נתנו אמון בגורם שהציג עצמו כמשרד עורכי דין הפועל בתחום מתן האשרות והמקושר בתחום זה. לטענתם, הנימוקים לדחיית בקשת העותרים היו שימוש בויזות מזויפות והעדר טעמים הומניטאריים, כאשר הובהר כי הנימוק הראשון אינו מבוסס בעובדות ודינו להידחות.

12.      כמו כן טענו, שיש ליתן משקל להתחייבותם לפעול לעזיבתה של העותרת 3 את הארץ עם הגיעה לגיל 18, כך שהמשיבים יוכלו לדחות כל בקשה בעניין המשך שהייתה בארץ בבוא הזמן, וכי העותרת 2 תמכה כמיטב יכולתה בעותר, הצליחה לשקמו, גרמה לו למצוא עבודה סדירה והיוותה עבורו גורם משגיח, והודות למאמציה התגייס העותר לצה"ל כלוחם ביחידה קרבית וסיים את שירותו הצבאי בהצלחה. על אף מאמציה הרבים של העותרת 2, מעת לעת חוזר העותר להשתמש בסמים וכן בעיית חובותיו לא נפתרה, ובמצב זה אין העותרת 2 יכולה לעזוב את הארץ ולהשאיר את בנה לבד בישראל.

13.      לעניינה של העותרת 3 טענו כי היא תלמידה בבית ספר באשדוד, ילדה נורמטיבית וחרוצה, ששהייתה הזמנית בישראל אינה מהווה איום דמוגראפי על הרוב היהודי או אחר, מה גם שלאור קישורה המשפחתי מדובר על אוכלוסיה שחולקת את הערכים הציוניים עם הרוב היהודי במדינה.

טענות המשיבים

14.      מנגד טענו המשיבים, כי העותרת 3 איננה הורה של חייל ולא ניתן לדון בעניינה במסגרת הנוהל למעמד הורים, ולכן ההחלטה שעומדת כעת לביקורתו של בית המשפט לא ניתנה לפי נוהל זה. דהיינו, אפשר לשקול רק את עניינה של העותרת 2 לפי הנוהל, אך אז על העותרת 3 לעזוב את הארץ, שכן בנוהל נקבע במפורש "ההורים לא יהיו זכאים לגרור בני משפחה נוספים בכל עת ובשום דרך".