פסק-דין בתיק עתמ 2294/07

העותרת היא אזרחית מולדבית ששוהה בארץ באופן בלתי חוקי.

היא נעצרה ביום 28.10.07, וביום 29.10.07 התקיים דיון בעניינה בבית הדין למשמורת. דיון נוסף התקיים ביום 8.11.07, והוחלט בו להותיר את צו המשמורת על כנו.

בעתירה הנוכחית, מבקשת העותרת, כי בית המשפט יבטל את צו ההרחקה שהוצא נגדה, וכי תינתן לה אפשרות לעבוד בישראל את התקופה המקסימאלית הקבועה בחוק הכניסה לישראל. כן היא עותרת להשתחרר בערובה, כדי שתוכל להסדיר את מעמדה החוקי, ולמצוא מעסיק שיעסיק אותה.

טענות הצדדים

לטענתה של העותרת בעתירה, היא נכנסה לארץ בחודש מרץ 2005. היא עבדה כחוק במשך שנה ו-4 חודשים, ולאחר שפוטרה - הוסיפה לעבוד בלית ברירה ללא הסדרת מעמדה.

העותרת מבקש כי יוחל עליה "נוהל שמים סגורים" כדי לאפשר לה "להלבין" את מעמדה.

ככל שהוראות הנוהל אינן חלות עליה, הפנתה העותרת להלכה הפסוקה, לפיה הנהלים אינם חזות הכול, ויש מקום לשיקול דעת עם מידה מצומצמת של גמישות, איזונים והתחשבות בנסיבות של אנושיות.

העותרת נמצאת היום במעצר, ולטענתה כל עוד היא במעצר - היא אינה יכולה להתראיין לקבלת עבודה סיעודית אצל מטופל אחר. לכן, עתר בא כוחה בישיבת יום 29.11.07, כי יותר לה להשתחרר כנגד הפקדת ערבות, תוך שיינתן לה פרק זמן של שבועיים לצורך חיפוש עבודה.

המדינה מתנגדת לעתירה.

לטענתה, העותרת שוהה באופן בלתי חוקי בארץ למשך תקופה ממושכת - עבודתה הופסקה ביום 21.7.06. המעסיק הודיע על כך למשרד הפנים, ואשרת השהיה שלה פקעה ביום 23.9.06, לאחר שהיא לא בקשה מעסיק חדש בתקופת הארכת האשרה.

ביום 29.10.06, עוכבה העותרת על ידי משטרת ההגירה, והוסבר לה כי עליה להסדיר את מעמדה.

ביום 22.11.06 נעצרה העותרת, והוצא נגדה צו הרחקה ומשמורת. בי"ד למשמורת הורה על שחרורה בערבות, כדי לאפשר לה להסדיר את מעמדה. אף על פי כן, היא לא הסדירה את מעמדה, לא עזבה את הארץ, והערבות חולטה.

המדינה טוענת כי העותרת באה לביהמ"ש שלא בניקיון כפיים, שכן היא לא פירטה בעתירתה את כל העובדות הרלוונטיות, ולא הזכירה את מעצרה הקודם. עוד נטען כי  אין להחיל על העותרת את "נוהל שמים סגורים", משום שהוא איננו חל על העותרת, בהתאם להוראותיו.

באשר לנוהל מעבר ממעסיק למעסיק, הרי אף הוא איננו חל על שוהים בלתי חוקיים שנעצרו והוצא נגדם צו הרחקה, ורק אז מבקשים לעבור ממעסיק למעסיק.

דיון

לאחר עיון בעתירה ובתגובה, אני סבורה כי דין העתירה להידחות.

העותרת הפנתה כאמור ל"נוהל שמים סגורים", ולרציונאל שלו - מיצוי שוק העובדים הזרים המקומי לדורשי עבודה לכוח עבודה זר, תוך שמירה על כבודם וזכויותיהם של העובדים הזרים עצמם. לטענתה, יש להחיל עליה את הוראות הנוהל, בין היתר משום שהיא לא עבדה בישראל את התקופה המקסימאלית הקבועה בחוק הכניסה לישראל.

העותרת איננה חולקת למעשה על טענת המדינה לפיה היא איננה עומדת בהוראות הנוהל הקיים.

כך, ס' 20 ה' להוראות הנוהל קובע כי הנוהל לא יחול על עובדים מענף הסיעוד אשר שוהים בישראל למעלה משנה, ואשר חלף פרק זמן של למעלה מ-60 ימים מאז שעזבו את מעסיקם החוקי. כאמור, העותרת נמצאת בארץ למעלה משנה, כאשר חלף פרק זמן ארוך הרבה יותר מפרק הזמן של 60 הימים שצוינו בנוהל, מאז שהעותרת עזבה את מעסיקה החוקי.

זאת ועוד, העותרת היתה מודעת לכך שהיה עליה להסדיר את מעמדה, שכן כפי שהובהר היא עוכבה ביום 29.10.06, ונאמר לה כי עליה להסדיר את מעמדה, והיא אף נעצרה ב-22.11.06, ושוחררה בערבות תוך שניתן לה פרק זמן של חודשיים כדי להסדיר את מעמדה.

כאמור, העותרת טענה כי אף אם הוראות הנוהל אינן חלות עליה, הרי שעל בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, תוך עריכת האיזונים הנדרשים בין כל האינטרסים והזכויות הנוגעים לענין, ותוך התחשבות בנסיבות מיוחדות ובשיקולים שבאנושיות. העותרת הפתנה בהקשר זה לפסה"ד עע"ם 1347/07 סוק מאיה גורנו נ. משרד הפנים.