פסק-דין בתיק עתמ 2235/06

1.         העתירה מופנית כנגד חיובם של העותרים בתשלום היטל השבחה כתנאי למתן היתר לבניית 4 קוטג'ים בהרצליה (בחלקה 364 בגוש 6517).

            חיוב זה נוגד הסכם שנכרת, לטענתם, בין הצדדים, לפיו התחייבה המשיבה להמנע מחיוב בהיטל השבחה כנגד ויתורם של העותרים על תביעתם לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה.

            ב-1989 אכן הוצא היתר לבניית הקוטג'ים ללא חיובם בהיטל השבחה (הפטור מהיטל השבחה צוין על גבי ההיתר) ואולם העותרים, מטעמיהם הם, לא עשו שימוש בהיתר הבניה וזה פקע מאליו עם חלוף השנים.

            ב-2004 חידשו העותרים את בקשתם למתן היתר. בקשתם זו הותנתה, שלא כמו הבקשה הקודמת, בתשלום דמי השבחה בסכום של כ-1.1 מליון ש"ח.

            כנגד חיוב זה עותרים העותרים.

            המשיבה דוחה את הנטען בעתירה, תוך שהיא מעלה בתגובתה המקדמית, שורה של טענות המצדיקות את דחייתה.

            בישיבה המקדמית מיום 26.2.07 הוריתי על פיצול הדיון, באופן שטענות המשיבה בדבר חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בעתירה והשיהוי בו לקתה, תדונה ותוכרעה בתחילה.

            באי כח הצדדים סיכמו טענותיהם בסוגיות אלה בכתב.

2.         חוסר סמכות עניינית

עיינתי בטענות באי כח הצדדים בסוגיה זו כפי שנטענו בסיכומיהם והגעתי למסקנה כי הדין עם המשיבה.

בין אם מבססים העותרים את עתירתם לביטול החיוב, על הפרת התחייבות (משנת 1989) של המשיבה להמנע מחיוב בהיטל השבחה, כתנאי למתן היתר לבניית הקוטג'ים ובין אם חולקים הם על שיעור היטל ההשבחה שהושת עליהם - הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום על פי הסמכות היחודית שהוקנתה לו בסעיף 14(ג) לתוספת השלישית של חוק התכנון והבניה           תשכ"ה-1965.

ביהמ"ש העליון, בהתייחסו לשאלת הסמכות העניינית לדון בענייני היטל השבחה, קבע:

"הקורא בסעיף 14 לכל אורכו ילמד לדעת כי הוראת סעיף 14(ג) נועדה לקבוע פורום להכרעה הן בנושא חיוב בהיטל השבחה על דרך הכלל והן בנושא גובהו של ההיטל (בהמשך להליכים הקבועים בפסקאות (א) ו-(ב) לסעיף 14)".

            (בג"צ 7129/00 פד"י נ"ד(5) 218).

בעניינינו תוקפים העותרים את עצם חיובם בתשלום ההיטל ועותרים הם לביטול החיוב. זו עתירתם העיקרית. לחלופין בלבד תוקפים הם את שיעור החיוב ומבקשים בהקשר זה למנות שמאי מכריע לפי סעיף 14(ב) לחוק.

משכך נתונה הסמכות היחודית לבית משפט השלום מכח הוראת סעיף 14(ג) הנ"ל והפרשנות שנתנה להוראת דין זו ע"י בית המשפט העליון, כאמור לעיל.

3.         אמנם עתירה חלופית לעותרים, על פיה מתבקש בית המשפט להורות על מינוי שמאי מכריע, אותו נמנעת המשיבה למנות, לטענתם, על אף בקשות שהפנו אליה בענין זה, אלא שאין חולק כי עתירתם המרכזית והעיקרית היא לביטול החיוב - עתירה או תובענה, בה מוסמך לדון בית משפט השלום בלבד, על דרך של ערעור, מכח הוראת סעיף 14(ג) לחוק, ולא ערכאה שיפוטית אחרת.

(ראה: בג"צ 7129/00 הנ"ל בעמ' 221 פסקאות ה'-ו').

כך בין אם עילת הביטול הנטענת מקורה בדיני החוזים (הפרת התחייבות) ובין אם מדובר בעילת תקיפה אחרת. הסמכות הייחודית לדון בעצם החיוב בהיטל השבחה נתונה לבית משפט השלום ולא לערכאה שיפוטית אחרת.