פסק-דין בתיק עתמ 206/06

כללי

1.       בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשתי העתירות שעניינן אחד, והוא שאלת תוקפן של ההחלטות שהתקבלו ביום 8.1.06 בישיבה שלא מן המנין, של חברי המועצה הדתית באר שבע (להלן: "המועצה"). עיקרן של ההחלטות הינו העברת העותר יעקב אסור (להלן: "אסור") מתפקידו כיו"ר המועצה, ובחירת יצחק אמור (להלן: "אמור"), ליו"ר המועצה. 

2.       לאחר הישיבה מיום 8.1.06, הגישו אסור ושלושה חברי מועצה נוספים, ביום 10.1.06 את העתירה 206/06, כנגד אמור וארבעה חברי מועצה אחרים. בקשתם של אסור וחבריו לעתירה, היא, בין היתר, כי יוצהר שהחלטה מיום 8.1.06 בטלה, וכי המשיב 4 דוד חדד, ימנע מלהצביע בכל הצבעה הנוגעת לשינוי פרסונאלי של ראש המועצה או גזברה, וכן בכל נושא הנוגע לענייני כספים של המועצה. 

עם הגשת עת"מ 206/06, התבקש צו זמני, לפיו התבקש בית המשפט לאסור פעולה על פי ההחלטות שהתקבלו בישיבה מיום 8.1.06. כב' השופט הנדל בהחלטה מיום 10.1.06, החליט להיענות לבקשה במעמד צד אחד, תוך שקבע כי אין מקום לפעול על פי ההחלטות שהתקבלו ביום 8.1.06.

3.       ביום 12.1.06 הגישו אמור וארבעה חברי מועצה את עת"מ 211/06, כנגד אסור ומר מאיר שפיגלר מנהל הרשות הארצית לשירותי דת במשרד ראש הממשלה, אשר בה עתרו לצו היורה לאסור להעביר את סמכויות הניהול של המועצה לידי אמור. עם הגשת העתירה עתרו אמור וחבריו למתן צו אשר יאסור על אסור לבצע פעולות כספיות מכל סוג שהוא בשם המועצה. תחילה ניתנה החלטה לפיה יוכל אסור לבצע פעולות כספיות עד לסכום של 5,000 ש"ח, ובהמשך הוחלט לאפשר לאסור לבצע פעולות כספיות, כמפורט בהחלטה, ושהן פעולות כספיות הננקטות בדרך העסקים הרגילה של המועצה.

עובדות

4.       שתי העתירות נשוא פסק הדין הינן הליכים נוספים בשרשרת ההליכים שכבר התקיימו בין הצדדים. לא אפרט את כל ההליכים, רק אזכיר כי כבר בנובמבר 2004, הוגשה עתירה אשר עניינה היה ניסיון לכנס ישיבת מועצה שלא מן המנין, בין היתר במטרה להעביר את  אסור מכהונתו כיו"ר המועצה. לאחר החלטה שניתנה באותה עתירה, ובעקבות ישיבה שהתקיימה במועצה, התקיים הליך נוסף בין הצדדים (עת"מ 220/05) בפני כב' סגן הנשיא השופט אזולאי, אשר בו עתרו אמור וארבעה חברים אחרים במועצה, להצהרה לפיה בישיבה של המועצה הוחלט על הפסקת כהונתו של אסור. כב' השופט אזולאי דחה את העתירה בפסק דין שניתן ביום 1.5.05.

5.       לאחר דברים אלה, הוגשה ביום 14.9.05 עתירה נוספת עת"מ 328/05, ע"י אמור וארבעת חבריו במועצה.  בעתירה זו ביקשו העותרים להורות  לאסור לכנס ישיבת מועצה, אליה יוזמנו כל העותרים. עיקרה של המחלוקת בעתירה זו היתה האם אמור הודח כדין על ידי ראש עיריית באר שבע במכתב ששלח לו ביום 28.11.04,  וכן האם יתר ארבעת העותרים הודחו כדין על ידי אסור במכתב ששלח להם ביום 13.2.05.  כבוד השופט אלון אשר דן בעתירה, קבע בפסק דינו, שניתן ביום 21.11.05 כי דין העתירה להתקבל וכי החלטת מועצת העיר באר-שבע להסיר את אמור מכהונתו כחבר מועצה התקבלה שלא כדין ולפיכך הינה בטלה. כן נקבע  כי הודעת אסור לארבעת העותרים האחרים אינה עולה בקנה אחד עם דרישות החוק ולכן הודעה זו אינה תקפה. לאחר שנקבע בפסק הדין כי חמשת העותרים מכהנים כדין כחברי מועצה, הורה כבוד השופט אלון לאסור לזמן ללא דיחוי ישיבה של מליאת המועצה.                                                                                                                                

המועצה, אסור וראש העיר באר שבע עתרו לעיכוב ביצוע פסק דינו של כבוד השופט אלון. בהחלטה מיום 20.12.05 דחה כבוד השופט אלון את הבקשה לעיכוב ביצוע תוך שהורה "עם זאת,   ועל מנת שלא למנוע מהמשיבים את האפשרות לפנות בעניין זה בבקשה לערכאת הערעור - אני מחליט כי העותרים 1-5 יהיו מנועים עד ליום 30.12.05 מכינוס ישיבה שלא מן המנין של המועצה הדתית לשם דיון בהחלפת יו"ר המועצה".

בקשות שהוגשו לבית המשפט העליון לעיכוב ביצוע פסק הדין של כבוד השופט אלון, נדחו על ידי כבוד השופט ריבלין בימים 28.12.05 ו-29.12.05.

6.      ביום 21.12.05 פנו אמור, קרעי, אוחנה, וחדד לאסור במכתב ובו דרישה כי יזמן, על פי תקנה 12 לתקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות),תש"ל-1970 (להלן "התקנות") ישיבה דחופה שלא מן המנין  ליום 1.1.06 כאשר  סדר יומה יכלול, בין היתר, העברת יו"ר המועצה מתפקידו ובחירת יו"ר חדש למועצה. צויין במכתב  "בהמשך לפסיקת השופט מיום 20.12.05  כי אנו מנועים מלקיים ישיבה שלא מן המנין עד 30.12.05 ..... אנו מבקשים מכבודו לכנס ישיבת מועצה.......לתאריך 1.1.06."

7.       אסור, לטענתו, סבר כי הבקשה לכינוס המועצה אינה כדין מאחר שאינה מתיישבת עם ההחלטה שניתנה על ידי כבוד השופט אלון, ולפיכך, נמנע מכינוסה. ביום 3.1.06 פנו אמור, קרעי, אוחנה, וחדד פעם נוספת לאסור, כאשר יתר חברי המועצה אף הם היו מכותבים במכתב, והודיעו על זימון חברי המועצה לישיבה שלא מן המנין על פי תקנה 13 לתקנות ליום 8.1.06 בשעה 19:00 במשרדי המועצה. לטענת אסור, מכתב הזימון לישיבת המועצה מיום 3.1.06, לא נמסר לו אישית אלא ליועצה המשפטי של המועצה. יומיים לאחר משלוח המכתב האמור מיום 3.1.06, שלח אסור, ביום 5.1.06, מכתב לחברי המועצה, בו הודיעם כי על פי חוות דעתו של היועץ המשפטי למועצה, עו"ד רביבו, הזימון לישיבה ביום 8.1.06 אינו חוקי, הן מאחר שעומד בניגוד להחלטה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתנה ע"י כבוד השופט אלון, והן מאחר שהזימון לא נמסר לידיו.

8.       ביום 8.1.06 התייצבו אמור וארבעת חברי המועצה שהם העותרים בעת"מ 211/06, תחילה במשרדי המועצה, אך מאחר שהמשרדים היו נעולים, ולא ניתן היה להיכנס לתוכם, הועברה הישיבה ללובי של מלון "פרדייז". עולה מפרוטוקול הישיבה (עת/7 בעת"מ 206/06), כי הוחלט באותה ישיבה , בין היתר, על הדחת אסור מתפקיד יו"ר המועצה ומינוי אמור תחתיו.

9.       ביום 9.1.06 פנה אמור לאסור במכתב אשר כותרתו "סיכום כהונתך כיו"ר המועצה". באותו מכתב התבקש אסור לפנות את משרדו כיו"ר המועצה לא יאוחר מיום 9.1.06 בשעה 16:00. באותו יום השיב אסור לאמור, כי האמור במכתב של אמור נוגד את חוות דעתו של היועץ המשפטי של המועצה, ולפיכך, דחה על הסף את דרישתו של אמור. באותו יום 9.1.06, כתב עו"ד הראל גולדברג, עוזר היועץ המשפטי בלשכה המשפטית של הרשות הארצית לשירותי דת, מכתב לאסור, בו הודיעו כי לאחר עיון בפרוטוקול הישיבה מיום 8.1.06 "ולאחר שבחנו את ההליך כולו אנו מאשרים את תקינות ההליך במסגרתו הופסקה כהונתך כראש המועצה הדתית ומונה מר יעקב אמור לכהונת ראש המועצה הדתית.

הנך נדרש בזאת להעביר את הסמכויות לניהול המועצה הדתית, על כל המשתמע מכך, לידי מר אמור, באופן מסודר העולה בקנה אחד עם סדרי נוהל תקינים. מיותר לציין, כי מעתה הינך נעדר סמכות חתימה בשם המועצה הדתית".

לאחר דברים אלה, פנו אסור וחבריו העותרים בעת"מ 206/06 לבית המשפט ביום 10.1.06 והגישו את עתירתם שהיא יחד עם עת"מ 211/06 הן נשוא פסק הדין.

10.   כאמור, ביום 12.1.06 פנו לבית המשפט גם אמור וחבריו לעתירה בעת"מ 211/06. לאחר הגשת עתירתם, ביום 15.1.06, קיימו אמור וחבריו, ישיבה נוספת שלא מן המנין, וזאת ככתוב בפרוטוקול אותה ישיבה "על פי תקנה 16 לתקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות), ומאחר ויו"ר המועצה לא התייצב לישיבה שהתקיימה ביום 8.1.06... ולמען הסר כל ספק קיימנו ישיבה נוספת בתאריך 15.1.06".  באותה ישיבה התקבלו אותן ההחלטות שהתקבלו ביום 8.1.06.

דיון

11.   אסור וחבריו (להלן "אסור") תקפו את ההחלטות שהתקבלו על ידי אמור וחבריו (להלן "אמור") בימים 8.1.06 ו-15.1.06 בשלושה מישורים: