פסק-דין בתיק עתמ 1947/04

עתירה זו עניינה סלילת מנהרה וכביש מתחת למסילת ברזל, בתוואי דרך היוצא מדרך ההגנה ברמלה אל תחנת דלק פז אסא וחיבורו לכביש עוקף רמלה (כביש 44), ללא היתר כדין.

משיב 3 הינו בעליה של תחנת הדלק פז-אסא וסלילת הכביש, בשנת 1998, נעשתה כך שכל כלי רכב העובר במנהרה אל כביש 44 עובר בתחומה של תחנת הדלק.

העותרים 2-3 הינם בעלי זכויות מוגנות בדירת מגורים ברחוב אלי כהן, הגובל במקרקעין שבתחומם נסללו הדרך והמנהרה, אם כי המרחק בין דירתם למנהרה הוא כ- 300 מ'.

על פי הנטען בעתירה המקורית, המשך קידומו של ההליך לאישור בדיעבד של הבניה, יגרום להם מטרדים מאחר שהפרויקט כולל הקמת חניון ציבורי לתחנת הרכבת. עוד נטען כי סלילת הדרך והמנהרה ללא היתר פוגעים בשלטון החוק ומחייבים התערבות בית המשפט.

מנגד טענו המשיבים (1-3) שהכביש משרת את הציבור ונועד לרווחתו, ולפיכך אין להורות על סגירת המעבר, בעיקר לנוכח העובדה שהמשיבים מקדמים אישורן של תוכניות המאשרות את סלילת הדרך והמנהרה.

בפסק דיני מיום 9.2.2005 דחיתי את העתירה לנוכח השלב המתקדם בו מצויים הליכי התכנון.

בעע"מ 1809/05 התקבל ערעור העותרים מאחר שראוי היה לבחון את טענות בעלי הדין, על רקע המצב העדכני של הליכי התכנון, לפיכך הוחזר הדיון לבית משפט זה.

עוד הורה בית המשפט העליון על צירוף הועדה המחוזית והועדה הארצית לתשתיות לאומיות (משיבות 4-5 בעתירה המתוקנת).

בעתירה המתוקנת נטען כי באף אחת מהתוכניות אשר חלות על הדרך אין תשובה לעתירה, וכי למעשה אין כל תכנית מאושרת המאפשרת את הסלילה ופתיחת המעבר.

עוד נטען כי המעבר הבלתי חוקי מהווה סכנה בטיחותית.

באשר לזכות עמידה טוענים העותרים כי מוקנית להם זכות עמידה קונקרטית משום הסמיכות הגאוגרפית של ביתם לדרך נשוא העתירה, באשר עצם סלילתה והפעלתה יוצרת מטרדים רבים כלפיהם, לרבות פקקים הנוצרים לכל אורך הדרך מחמת רכבים אשר מתדלקים בתחנה, ובכך סותמים את המעבר משני כיווניו.

מעיון בתצהיר התומך בעתירה מסתבר כי סעיף 20 לעתירה המתוקנת המונה את המטרדים שפורטו לעיל, אינו נזכר בסעיף 2 של התצהיר המפרט את העובדות הידועות לעותרים מידיעה אישית.

המשיבים 1-3 חוזרים ומעלים טענות לענין שיהוי וזכות עמידה ולגופו של ענין נטען כי התכניות החלות על הדרך מאשררות את הבניה (או לפחות חלקן).

משיבים 4-5 פרטו בתגובתם את המצב התכנוני וכן הגישו חוות דעת המתייחסות לסיכון שגורמת הדרך הבלתי מאושרת.

דיון

טענות הסף

מטענות הצדדים בפני וכן מהשינוי בעמדת העותרים באשר למטרד שגורמת הדרך הבלתי מאושרת, נראה כי יש רגליים לחשש שהיריבות בין העותר 1 לראש עיריית רמלה היא המניע העיקרי למאבק נגד הדרך.

באשר לטענת השיהוי שהעלו משיבים 1-3: ההמתנה בת 6 השנים מסלילת הדרך ועד הגשת העתירה אכן תומכת בגישת המשיבים כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר. מאידך גיסא, לא הובהר מהו הנזק שנגרם למשיבים בשל ההמתנה כשם שלא הוכח במה שינו מצבם לרעה.

סבורה אני כי יפים לענייננו דברי כב' השופטת (כתארה אז) דורית בייניש בע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות (1989) בע"מ נ' עמותת אדם טבע ובין אגודה ישראלית להגנת הסביבה, פ"ד נו(3) 385, 399: