פסק-דין בתיק עתמ 1791/07

1.         בקשה על פי ס' 6 לפקודת בזיון בית המשפט.

מלכתחילה הגישה המבקשת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט כנגד המשיבים 1-2, בה עתרה שיינתן נגדם צו בשל הפרתם את פסק דינו של בית המשפט בעת"מ 1791/07 מיום 19.9.07 (להלן: " פסק הדין").

פסק הדין התייחס לבקשה להיתר בניה למתקן תקשורת סלולארית של המבקשת ברחוב ירושלים 21 בבני ברק (להלן: " המתקן"). המבקשת בקשה להציב את המתקן, והגישה למשיבה 1 (להלן: " הוועדה המקומית") בקשה להיתר בנייה למתקן, שצורפו לה לטענתה האישורים הנדרשים. הוועדה המקומית סירבה להוציא את ההיתר.

המבקשת הגישה לכן ערר על ההחלטה לוועדת הערר לתכנון ובניה של מחוז תל אביב. וועדת הערר קבלה את הערר, בהחלטתה מיום 16.5.07. בהחלטה זו נקבע כי ההיתר יוצא, בכפוף לתנאי אחד - מתן אישור עדכני של הממונה על הקרינה המייננת. אישור זה התקבל על ידי המבקשת ביום 2.2.07 (החלטת ועדת הערר צורפה כנספח ד' לבקשה המתוקנת).

2.         לאחר שהיתר הבניה לא ניתן על ידי הוועדה המקומית חרף החלטתה הנ"ל של ועדת הערר, הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. כפי שצוין, בית המשפט קבל את העתירה בפסק הדין -שהפרתו היא נושא הבקשה הנוכחית.

3.         יצוין עוד, כי לאחר שהממונה לענין חוק הקרינה הבלתי מייננת סרב לחדש את היתר ההפעלה למתקן בשל העדרו של היתר בניה פורמאלי, הגישה המבקשת עתירה נגד הממונה (עת"מ 2496/07).

ביום 26.12.07 ניתנה החלטה בבקשה לצו ביניים שניתן במסגרת עתירה זו (בש"א 32310/07), על ידי כב' השופט ורדי. בהחלטה ציין כב' השופט ורדי כי על המבקשת לפעול בשני מישורים עד לדיון בעתירה - להגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, וכן לפנות למשיבה 3 (להלן: " הוועדה המחוזית") על מנת שזו תפעיל את סמכותה לפי ס' 28 לחוק התכנון והבניה (להלן: " החוק"), להוציא את היתר הבניה למתקן.

4.         המבקשת פעלה בשני המישורים הללו - היא הגישה את הבקשה הנוכחית, ואף פנתה לוועדה המחוזית, על מנת שתפעיל את סמכותה לפי ס' 28 לחוק (במכתב מיום 2.1.08, נספח ח' לבקשה המתוקנת).

הוועדה המחוזית אכן החליטה לפעול מכוח ס' 28 לחוק (ר' החלטת ועדת משנה ב' מיום 21.1.08, נספח י"א לבקשה המתוקנת). כמפורט בס' 28 א' לחוק, היא הורתה קודם כל לוועדה המקומית להוציא היתר בנייה תוך 14 יום מיום ההחלטה, בכפוף לתנאים שפורטו. לאחר שב"כ עיריית בני ברק הודיע לוועדה המחוזית כי היא אינה מוכנה להוציא היתר בניה למתקן, הוועדה החליטה להוציא את היתר הבניה בעצמה בהתאם לס' 28ב'.

5.         אולם, הוועדה המחוזית החליטה להוציא את ההיתר בכפוף לשלושה תנאים -

העברת אישורים עדכניים מאת משרד הביטחון והממונה על הגבלות בניה ברשות התעופה האזרחית; המצאת כתב שיפוי בהתאם לס' 202ב לחוק התכנון והבניה; וביצוע תיקונים טכניים בבקשה להיתר בתיאום עם לשכת התכנון המחוזית (החלטת הוועדה המחוזית מיום 6.2.08 צורפה כנספח י"ד לבקשה המתוקנת).

6.         המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה למתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט, וזאת כנגד המשיבים 1-2. בישיבת יום 18.3.08, הוחלט כי יש לצרף את הוועדה המחוזית כבעל דין נוסף בבקשה - משום שהוועדה המחוזית נטלה את סמכויותיה של הוועדה המקומית, והחליטה להוציא את ההיתר בעצמה. כתוצאה מהחלטה זו הוגשה ביום 23.3.08 בקשה מתוקנת לפי פקודת ביזיון בית המשפט על ידי המבקשת, אליה צורפה גם הוועדה המחוזית כמשיבה.

המבקשת עתרה כי בית המשפט יצווה על הוועדה המחוזית להנפיק למבקשת ללא דיחוי היתר בניה בהתאם לפסק הדין, וכי בית המשפט יורה למשיבים 1-2 לשלם את הוצאות המשפט שנפסקו לזכות המבקשת, ושטרם שולמו עד היום.

טענות המשיבים

7.         הוועדה המחוזית השיבה לבקשה. לטענתה, מאחר שהיא לא היתה צד להליך במסגרתו ניתן פסק הדין, לא ניתן לחייב אותה לבצע את פסק הדין מכוח פקודת ביזיון בית המשפט. עוד טענה הוועדה המחוזית, כי משעה שהיא החליטה לפעול מכוח ס' 28 לחוק - היא היתה חייבת, ככל רשות מנהלית, להפעיל את סמכותה במקצועיות ובענייניות, ולהפעיל שיקול דעת תכנוני עצמאי, תוך בחינת מכלול העובדות, ושקילת מכלות השיקולים הנוגעים לענין.

הוועדה המחוזית לא יכלה, לכן, לתת את היתר הבניה לפני שווידאה כי הוא תואם לדין, והיה עליה לחתום עליו רק לאחר שבררה את הקשרו, את הוראות הדין ואת מכלול נסיבות הענין.

8.         עוד ציינה ב"כ הוועדה המחוזית, כי הוועדה המחוזית פעלה בדחיפות המרבית, תוך קציבת סד זמנים מצומצם ביותר, ותוך התחשבות מרבית בהקשר זה בעותרת. התיקונים שהיא דרשה מהעותרת, כך נטען, היו תיקונים טכניים פשוטים.

9.         ב"כ הוועדה המקומית הצטרף, בדיון ביום 15.5.08, לטענות הוועדה המחוזית. לטענתו, הוועדה המחוזית משולה לכונס נכסים - שצריך לחתום על מסמכים במקום בעל דין. דרישה מכונס נכסים לחתום על מסמכים, איננה יכולה לאיין דרישות שהדין מטיל כתנאי לחתימה.

דיון

10.       לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי יש לקבל את העתירה כמבוקש בה.

הנושא הראשון שיש להתייחס אליו, הוא טענת הוועדה המחוזית לפיה לא ניתן לאכוף עליה את ביצוע פסק הדין, שכן היא לא היתה צד להליך במסגרתו ניתן פסק הדין.