פסק-דין בתיק עתמ 1735/05

1.         העתירה הנדונה עניינה בקשה לעיכוב ביצוע צו הרחקה שהוצא כנגד העותר, ובקשה לאפשר לו להישאר בישראל עד לסיום הליכי קבלת מעמד של קבע בדרום אפריקה, הליך בו החל העותר לפני מספר חודשים עקב נישואיו לאזרחית דרום אפריקה.

2.         העותר הינו אזרח סיירה-ליאון אשר נכנס לישראל לפני כ - 3.5 שנים לאחר שנמלט ממולדתו בעקבות מלחמת אזרחים שהתחוללה בה. מאז הוא שוהה בישראל שלא כדין. העותר טען שהגיע לישראל לאחר שנשקפה סכנה לחייו בשל המצב הפוליטי המסובך ששרר שם ובשל העדר ידיעה לא הגיש בקשה להכרה כפליט מדיני לועדת הפליטים של האו"ם טרם מעצרו, מחוסר ידיעה. בישראל הכיר העותר את בת-זוגתו לחיים, הגב' שיבון סלברט, אזרחית דרום אפריקה, אשר לימים נישא לה. בתאריך 10.06.03 נפגעה בת-זוגו של העותר בתאונת עבודה אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי וכתוצאה ממנה היא אושפזה עד ליום עזיבתה את ישראל.

בתאריך 28.04.04 נעצר העותר בגין שהייה בלתי חוקית בישראל והושם במשמורת במתקן הכליאה "רנסנס" בנצרת. בית הדין לביקורת משמורת החליט לשחרר את העותר לתקופה של 45 יום על מנת שיוכל לסעוד את בת-זוגתו וינסה להסדיר את מעמדו כפליט. בקשתו לועדת הפליטים של האו"ם נדחתה.

בתאריך 28.11.04 נישא העותר לבת-זוגו באופן רשמי וביום 13.02.05 נולד בנם הראשון.

שהותו של העותר הוארכה מידי פעם נוכח המצב והנסיבות ובינתיים אשתו ובנו עזבו את ישראל לדרום אפריקה. העותר החל בתהליך קבלת אשרת קבע עקב נישואיו לאזרחית המדינה והוא פנה בבקשות לזירוז לשגרירות דרום אפריקה כדי לאפשר לו להישאר בישראל עד אשר יקבל את אשרת הקבע שלו.

המשיבה בתגובתה טענה כי העותר הסתנן לספינה שהפליגה לישראל, באמצעותה הסתנן לישראל באופן בלתי חוקי. הוא פנה כשמונה פעמים במספר וביקש הארכות מבית הדין בטענה כי עניינו מצוי בטיפול, כאשר הליכי ההגירה החלו רק בחודש אפריל. בפניה השמינית מיום 03.05.05 טען העותר כי יש לו כרטיס טיסה ליום 03.06.05 וביקש להאריך שהייתו עד למועד זה. בית הדין ציין בהחלטתו כי לאחר בירור עלה כי אין סיכוי שתינתן לו אשרת כניסה לדרום אפריקה עד לאותו מועד. בית הדין קבע עוד כי לא ניתן להצדיק את שהייתו בישראל לאחר שאשתו ובנו עזבו את הארץ ושכלל לא ניתן לדעת מתי יוכל לשוב לדרום אפריקה. מבירור עם נציבות האו"ם לפליטים, עלה כי בקשתו נדחתה משום שהעותר לא הוכיח את נתינותו, ונוכח המצב בסיירה-לאון אשר לא מעניקה הגנה זמנית לאזרחיה מטעם האו"ם.

המשיבה טוענת שכיום אין עוד עילה להאריך שהותו של העותר בישראל. היה עליו לסיים את כל סידוריו וענייניו בפרק הזמן של למעלה משנה שניתן לו מאז ששוחרר ממשמורת. נוכח העדר ניקיון הכפיים בפניותיו השונות לבית הדין ושהייתו הבלתי חוקית בין החלטות בית הדין השונות, על העתירה להדחות.

3.         קיימתי מספר דיונים בעניינו של העותר ובישיבה מיום 20.07.05 נעתרתי לדחייה נוספת ואחרונה כדי ליתן לעותר זמן נוסף למצות ולהסדיר את עניינו. בין לבין הוגשה על ידי ב"כ העותר בקשה דחופה להעניק לעותר אשרה זמנית, בהתאם לסעיף 13(ו)(ד) לחוק הכניסה לישראל. לטענתו הנפקת אשרה זמנית תסייע בידו לסיים את ההליכים בדרום אפריקה. לטענתו על פי סעיף 13(ו)(ד), התשנ"ב-1952, שוהה שלא כדין ששוחרר בערובה על שר הפנים ליתן לו רשיון זמני לישיבת ביקור, ועל כן בנסיבות המקרה שלו עליו לקבל את האשרה המבוקשת.

יש לציין כי בקשה זו היא בגדר עתירה חדשה וסעד אשר לא נתבקש בעתירה ויש בו משום "מקצה שיפורים" לטענות שהובאו בעתירה.

            המשיבה מציינת כי ממילא אין בסעיף 13(ו)(ד) לחוק הכניסה לישראל כדי לסייע לעותר. סעיף זה מדבר על הענקת רשיון זמני לישיבת ביקור בהתאם להחלטת בית הדין לביקורת משמורת כאשר הוא מורה על שחרור של מאן דהוא ממשמורת במועד שחרורו ממשמורת ולתקופה שנקבעה בהחלטה. כלשון אותו סעיף:

"(ד) שוהה שלא כדין ששוחרר בערובה ממשמורת יתן לו שר הפנים 

  רשיון זמני לישיבת ביקור לפי סעיף 2(א)(5) לתקופת השחרור   

  בערובה; תוקף הרשיון הזמני כאמור מותנה בקיום התנאים לשחרור 

  בערובה".

יוצא, איפוא, כי הסעיף מדבר על הענקת רשיון זמני במועד שחרור ממשמורת, ולכן  בעניינו של העותר, היום משחלפו כשנה וארבעה חודשים מהמועד בו שוחרר, לאחר שבית הדין סירב להאריך את תוקף החלטת השחרור, אין כל רלבנטיות לאמור בסעיף הנדון. זאת ועוד: גם אם ניתן לו רשיון זמני הוא מותנה בקיום התנאים לשחרור. בנסיבות המקרה, העותר הפר לפחות פעמיים את החלטות בית הדין לביקורת משמורת באופן שהמשיך לשהות בישראל לאחר שחלף המועד ליציאתו.

4.         נראה לי כי העותר מיצה מעל ומעבר את כל הדרכים הניתנות להארכת שהייתו בישראל ולא אוכל להיעתר למתן אורכה פעם נוספת. שנה וארבעה חודשים הם זמן מספיק, ומעל לסביר, אשר אפשר לעותר לטפל בענייניו, ואם הנושא לא הוסדר עד כה, ספק אם יוסדר בכלל ואם כן מתי?

            אשר לבקשה לקבלת אשרת רשיון זמני - אף היא נדחית מן הטעמים שפורטו לעיל.

אשר על כן אני מורה על העותר לעזוב את מדינת ישראל לא יאוחר מיום 21/9/05. העתירה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.