פסק-דין בתיק עתמ 1725/06

בעתירה זו מתבקש המשיב מס. 3 לנמק מדוע לא יעניק רשיון עבודה בישראל לעותרת, בתחום הסיעוד, יוסדר מעמדה בהתאם, ותשוחרר למטרה זו ממשמורת.

ב.               עובדות רבלננטיות

העותרת הגיעה ארצה ביום 14.11.2004.

באשרת עבודתה ננקב שמה של הגב' אוסקר ציפורה, כמקום עבודה בו היתה אמורה לעסוק בסיעוד, לתקופה של שנה ( נספח 1 לעתירה).

מבקשה שהגישה העותרת לבית הדין למשמורת, עולה כי היא מעולם לא הגיעה למעסיקה זו, ועפ"י האמור בסעיף 3 לכתב העתירה, הסיבה לכך היתה כי מעסיקתה זו נפטרה, והיא הועסקה מיד בהתחלה אצל משפחה ששם האישה בה הוא עפרה, שם עבדה כשנה. בעת חקירתה בבית המשפט ע"י בית המשפט ובעזרת מתורגמן סיני, העידה כי מי שהביאה ארצה אמר לה בשפתה שזו המשפחה בה עליה לעבוד וכי עליה לעשות הכל לרבות טיפול בילדים ובבית. נראה שאין מחלוקת כי סיעוד לא היה כלול בעבודה זו.

בעוד שבעתירה היא מציינת שמקום העבודה היה בתל-אביב, אזי בבירור מאוחר יותר, כשהתבקשה לתת פרטים מפורטים, ציינה כי המדובר ברחוב השחף  50 בחדרה.

באת-כוחה הסבירה (עמ. 2) את הבלבול בענין בכך, שהיא סברה ששואלים אותה היכן היא גרה והשיבה בתל-אביב, בעוד שהשאלה נסובה סביב מקום מגוריה של אותה עפרה, שהוא בחדרה.

עפ"י הטיעונים בפני, מכיון שאותה עפרה לא היתה מוכנה לעזור לה בסידור מעמדה, - היא פיטרה אותה (עמ. 1). רק בדיעבד, נודע לה שהיא לא עבדה כדין.

ביום 23.5.2005 העותרת נעצרה ע"י משטרת ההגירה. בעת מעצרה היא עבדה בניקיון ברחוב הפרדס 16 ברשפון. בעת השימוע ציינה העותרת כי היא עובדת במקום כ - 3 חודשים אצל מעסיקה בשם דליה.

היא הגישה בקשה לשחרורה לבית הדין למשמורת. בבקשה צוין כי היא הצליחה באמצעות חברת כח אדם בשם "קאר מי" למצוא עבודה אצל מעסיקה מוצעת בשם פיינברג ילנה, לפי היתר כדין שיש לאותה מעבידה. (נספח א ו - ב). באותו מסמך גם ציינה חברת כח האדם כי היא תסדיר את מעמדה של העותרת.

בינתיים אותה מעסיקה עוברת לבית אבות, והעותרת מצאה מעסיק חילופי בשם רחמים מרציאנו. (ר' בש"א  31311/06).

בקשה לעיון חוזר הותיר עדיין את העותרת במשמורת (נספחים ד' - ה'). באותו דיון הוברר כי העותרת הגיעה ארצה באמצעות חברת כח אדם בשם: "ציוד לישראל", שמאמצי ב"כ העותרת למוצאה ולצרפה לעתירה עקב טענות שונות שיש לעותרת כלפיה, - לא עלו יפה.

עמדת משרד הפנים היא כי נוהל שמיים סגורים (מש/3) חל רק על עובדים "אשר נתפסו כשהם מועסקים באותו תחום במסגרתו קיבלו אשרת עבודה בישראל", ואילו העותרת, לעמדתם מעולם לא עבדה לפי ההיתר שהוצא לה באשרת הכניסה ארצה, אלא עבדה בניקיון הן בעת שהותה אצל עופרה והן בעת מעצרה.

כן מציין ב"כ המשיב כי גם בהנחה מיטיבה עם העותרת, קרי, אפילו אם היו הוראות הנוהל כן חלות עליה, אזי  היא עזבה את המעסיקה מעבר ל-30 יום לפני מעצרה, שזו התקופה הרלוונטית לגבי מי שעזב את מעסיקו מרצונו, ועזבה אותה גם מעבר ל 60 יום לפני המעצר, שזו התקופה הרלוונטית למי שעזב את מעסיקו מנסיבות שאינן תלויות בו, ואשר לגביו יש "הקלות"  בנוהל שהוציא המשיב מס. 3. הוא מצביע על כך כי העסקת העותרת אצל אותה עופרה הסתיימה לטענתה לפני קרוב לחצי שנה.

לכל האמור הוא מצרף את הסתירות שהיו בעתירה בעדותה ובתצהירה לגבי מקום העבודה והסיבות לעזיבתו.

ומכאן מסקנתו, שזה מקרה הולם לדחות את העתירה.

לטענת ב"כ העותרת, עקב קשיי שפה נפלה העותרת קורבן (סעיף 13 לעתירה) למעשי חברות כח אדם, שניצלוה, הבטיחו שיסדירו את מעמדה, ושלחו אותה לעבודה לא נכונה.

מהשימוע עלה (נספח 1 לתגובה) כי היא לא ידעה שבאשרתה היא יועדה למעסיקה בשם ציפורה.

ג.               ד י ו ן