פסק-דין בתיק עתמ 1507/06

עתירה זו עניינה סרובן של המשיבות לפעול על פי הוראת סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

הרקע העובדתי

העותרת 1 ובעלה המנוח היו בעליה של חלקה 75 בגוש 8233 (להלן: "החלקה").

בתאריך 26.8.1982 פורסמה למתן תוקף תוכנית נת/7/400, אשר שינתה את ייעוד החלקה ממגורים ל"שטח להקצאה ו/או לרכישה", ולמעשה הועידה אותה להפקעה.

העותרת ובעלה המנוח הגישו תביעת פיצויים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כנגד משיבה 2 בהסתמך על סעיף 197 לחוק התכנון והבניה (ת.א. 3736/85). עילת התביעה הנזק שנגרם לחלקה כתוצאה מתכנית נת/7/400.

בתאריך 3.4.86 פורסמה הודעה על הפקעתה של החלקה לצרכי ציבור על פי סעיפים 5, 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור).

לאחר הגשתה של התביעה, ניהלו הצדדים משא ומתן, וסיכום הפגישה שנערך בין באי כוחם הועלה על הכתב בתאריך 20.3.87 על ידי עורכת דין חיה גוגיג, אשר יצגה את העותרים. בין יתר התנאים עליהם סוכם בדיון הנ"ל נכלל סעיף 8(ח) שזו לשונו:

"מוסכם כי למרות האמור בסעיף 195, 196 לחוק (חוק התכנון והבניה - ש.ד.) , אם ישונה ייעודו של המגרש, תהיה העיריה רשאית להציעו למכירה במסגרת מכרז, אולם לתובעת תהיה זכות קדימה לרכוש את המגרש במחיר שלא יפחת מסכום ההצעה הטובה ביותר שתוצע במסגרת המכרז, אך בשום מקרה לא יצטרכו התובעים לשלם יותר מהסכום אותו קבלו - יחסית לזכויות הבניה - כשהוא צמוד למדד יוקר המחיה".

לאחר שהמשא ומתן הבשיל לכלל הסכם, ביקשו הצדדים מבית המשפט ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

לבקשה צורף הסכם פשרה, חתום על ידי באי כח הצדדים, הזהה כמעט לחלוטין לסיכום הפגישה הנזכר לעיל. לענייננו רלבנטי השינוי שהוכנס בסעיף 8(ח):

"(ט) מוסכם כי למרות האמור בסעיף 195, 196 לחוק, אם ישונה יעודו של המגרש תהיה העיריה רשאית להציעו למכירה במסגרת מכרז, אולם לתובעים תהיה זכות קדימה לרכוש את המגרש במחיר שלא יפחת מסכום ההצעה הטובה ביותר שתוצע במסגרת המכרז, בתנאי שהצעה זו תעמוד בתנאי המכרז".

בית המשפט נעתר לבקשה ונתן תוקף של פסק דין להסכם.

בשנים שחלפו מחתימת הסכם הפשרה עד להגשת העתירה, נמסרה החלקה לשימושו של בית ספר לבנות "בית יעקב", השייך לזרם חינוך מוכר שאינו רשמי והוצבו עליה מבנים יבילים המשמשים את בית הספר הגובל בחלקה.

בתאריך 11.8.1999 נרשמה החלקה על שם משיבה 1 בלשכת רישום המקרקעין בנתניה.

בתאריך 1.10.2003 פורסמה למתן תוקף תכנית איחוד וחלוקה, הכוללת בין השאר את החלקה. בהתאם לתכנית שונה יעודה של החלקה משטח ציבורי לשטח מסחרי.

עותרת 1, שהיתה בעלת החלקה בעת שנוהלו ההליכים המתוארים לעיל, יחד עם בעלה המנוח חיים פייר ועותרים 2-3, בניהם של העותרת 1 והמנוח חיים פייר, סבורים כי לנוכח שינוי יעוד המקרקעין חובה על המשיבות להחזיר להם את הזכויות בחלקה בהסתמך על הוראת סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה.

בתאריך 2.2.2006 פנה ב"כ העותרים אל המשיבות בבקשה מפורטת להשיב להם את זכויותיהם, ומשנדחתה הבקשה הוגשה העתירה שבפני.

המחלוקות בין הצדדים

המחלוקות בין הצדדים נוגעות הן לטענות הסף שהועלו על ידי ב"כ המשיבות הכוללות טענת שיהוי, הגשת העתירה טרם זמנה, מעשה בית דין וחוסר ניקיון כפיהם של העותרים, וכן ביחס לפרשנות סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה והחלתו על העתירה.