פסק-דין בתיק עתמ 1231/05

1.         העותרים הגישו עתירה, למתן צו אשר יורה למשיבה מס' 1 (להלן: האגודה ) ליתן טעם מדוע הורתה על ניתוק אספקת המים לעותרים, להצביע על מקור סמכותה לגביית היטל ההפקה מחברי האגודה, במיוחד כאשר אין בידה רישיון להפקת מים ומדוע נמנעת האגודה מלהעביר את הכספים שגבתה עבור היטל ההפקה לנציבות המים, שהיא המשיבה מס' 2 (להלן: נציבות המים ).

יחד עם הגשת העתירה הוגשה הבקשה לסעד ביניים (בש"א 31187/05).

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

2.         בין העותרים לאגודה קיימת מחלוקת בקשר לחיובי תשלומי מים שעל העותרים לשלם. מחלוקת זו נוגעת גם לחוב המים בשנת 2004 ונמשכה גם בשנת 2005, באופן שהעותרים שהיו חברי אגודה במועדים הרלוונטיים, לא שילמו את הוצאות אספקת המים לא לצרכים ביתיים וגם לא לצרכים חקלאיים. עיקר טענתם של המערערים וביניהם חלק מחברי האגודה וחקלאי המושב היא שהיטל ההפקה שגובה האגודה מחבריה במסגרת גביית חוב תשלום המים אינו מועבר לנציבות המים. מן הטעם האמור גם הותלה רישיון ההפקה של האגודה מאז שנת 2002.

3.         אין מחלוקת כי לאגודה בארות מהן היא מפיקה מים לצרכיה, וכי הפיקה מים, בין היתר גם עבור חברי האגודה המתפרנסים מחקלאות, על פי רישיון ההפקה שניתן לה.

עלות ההפקה כוללת מרכיבים שונים. בגין הפקת המים חייבה הנציגות את האגודה בתשלום שנקרא תחילה היטל איזון, כאשר ההבחנה הייתה בחיוב נפרד בין צריכה ביתית ובין צריכה חקלאית. עם ביטול היטל האיזון הוטל היטל ההפקה, ותעריפי היטל ההפקה עלו פי כמה מאלה שהוטלו בגין היטל היזון. היטל ההפקה הוטל רטרואקטיבית משנת 2000 ומשלא הועבר היטל ההפקה על ידי האגודה לנציבות המים הותלה רישיונה. לאגודה אין חוב בגין היטל איזון, אך נוצר חוב כאמור בשל אי העברת היטל ההפקה (ראה דברי מר פורטנוי בעמ' 3 לפרוטוקול).

האגודה הגישה ערר לפי סעיף 117 לחוק המים, התשי"ט-1959 (להלן: חוק המים) בגין היטל ההפקה שהושת עליה והנושא טרם הוכרע (ערר למים בביהמ"ש המחוזי בתיק 108/02).

התיק עדיין תלוי ועומד, כאשר הצדדים מנסים להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. מכל מקום, כפי שהבהירה האגודה היא מנהלת מאבק עבור החקלאים במטרה להביא להפחתה בשיעור היטל ההפקה.

במקביל נדרשה האגודה לגבות את עלות המים לרבות היטל ההפקה.

4.         לעניין המחלוקת הנוגעת למחיר קוב מים שהאגודה גובה, הגישו חברי האגודה וביניהם שניים מן העותרים הליך לפי סעיף 52(2) לאגודות שיתופיות. עד למתן פסק הבוררות עמד מחיר מים לקו"ב על סך של 1.10 ש"ח, בעקבות פסק הבוררות הועמדה עלות קו"ב מים על 90 אג', כאשר סכום זה כבר כולל חלק מהיטל ההפקה. היטל ההפקה הועמד על 44 אג'.

מחירים אלה הם זמניים. אם יתברר בסופו של דבר כי העלויות גבוהות יותר יובא העניין לאסיפה הכללית.

ראוי עוד לציין כי לעניין גובה השיעורים הנ"ל הייתה הסכמה גם של התובעים בהליך הבוררות, שביניהם נכללו כאמור שניים מן העותרים (ראה מש/5), לקביעת הסכומים הנ"ל.

בפרוטוקול ישיבת הבוררות מיום 11/12/01 הודגש כי מחיר המים הוא זמני. האגודה הציעה להעמיד את עלות קוב מים על 1.00 ש"ח ואילו התובעים ביקשו לקבוע את עלות המים " לפי עלות של שנה שעברה, בתוספת עלות ההיטל, דהיינו, הוצאות אמיתיות בלבד, ולא הוצאות נלוות למיניהן, שאינן מגובות במסמכים."

הבורר סיכם את הישיבה, בקובעו כי למעשה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, וכי יש להמציא הנתונים הרלוונטיים על ידו. התוצאה מן האמור, שהסכומים שנקבעו על-ידי הבורר כעלות זמנית, קיבלו למעשה את העלויות להם טענו גם העותרים, הכול במסגרת הסדר זמני.

אין חולק כי האגודה גובה את המחיר שנקבע (90 אג' ל-1 קוב מים) כאשר היטל ההפקה הוא 44 אג' מתוך הסכום הנ"ל.

5.         למרות שבמסגרת הליך הבוררות הסכימו לפחות שניים מן העותרים לעלות האמורה, סוברים העותרים שאין מקום לשלם עלות המים וזאת מאחר שהתברר להם לטענתם, כי האגודה אינה מעבירה את היטל ההפקה לנציבות המים ואף עושה שימוש בכספים אלה לצורך מטרה אחרת. על בסיס נתונים אלה, החליטו העותרים שלא לשלם כלל עבור עלות המים, ומבלי שמצאו לנכון לנקוט בהליך מתאים לצורך הבטחת העברת היטל ההפקה לנציבות או לחלופין לדאוג להפקדת הסכומים בחשבון נפרד באופן שיהיה פיקוח מתאים לאופן השימוש בהם.

6.         בהתייחס לחוב עלות השימוש במים לשנת 2004, שגם בתקופה זו לא שלמו העותרים כל סכום עבור עלות שימוש במים, הועבר הנושא לדיון בפני בורר, כאשר טענת העותרים היא שאין הם חבים דבר. המחלוקת נמשכה גם בשנת 2005.

האגודה  חזרה ופנתה לכל אחד מן העותרים מספר פעמים בדרישה לשלם את החוב ואף הוציאה הודעת התראה לפני ניתוק, כאשר המקור לסמכותה לעשות כן נמצא גם בתקנון האגודה (ראה ע/1).  משלא נעתרו התובעים לדרישות האמורות נותקו המים.

ההליך בתיק :