פסק-דין בתיק עתמ 112/07

1.      עתירה להורות על ביטול החלטת המשיבה להרחיק מן הארץ את העותרת מס' 2 (להלן - העותרת), שהיא אשתו של העותר מס' 1 ואימם של העותרים 3-6.

2.      לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה שהעתירה אינה מגלה על פניה עילה להתערבות בית המשפט ויש לדחותה על הסף.

3.      העותר מס' 1 (להלן- "העותר") הגיש בקשה לאיחוד משפחות עבור העותרת שנדחתה על ידי משרד הפנים, על רקע שיקולי ביטחון, עוד בשנת 2005. בעקבות דחיית הבקשה הגישו העותרים עתירה מנהלית (עת"מ 420/05). עתירה זו נמחקה, בהסכמת הצדדים, ביום 12.9.05. באותה הסכמה נקבע שהעותרים יוכלו לפנות למשרד הפנים ולהגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות בתוך לא פחות משנה והבקשה תישקל בהתאם למצב המשפטי והעובדתי במועד הגשתה.

4.      לטענת המשיבה למרות מחיקת העתירה העותרת לא יצאה את הארץ והוסיפה לשהות בישראל שלא כדין. על רקע זה זומנה העותרת לשימוע אצל המשיבה ביום 24.8.06. העותרים טוענים בעתירתם, מנגד, כי העותרת עזבה את הארץ בסמוך לאחר מחיקת העתירה הראשונה ביום 10.10.05 והתגוררה מחוץ לישראל עד ליום 10.10.06, אז היא חזרה לישראל "על מנת להתכונן לצורך הגשת בקשת אחמ"ש חדשה למשרד הפנים בעניינה, ולהוכיח לשם כך מרכז חיים".

5.      ביום 6.9.06 הגישה העותרת עתירה לבית משפט זה (עת"מ 880/06) בה טענה נגד נקיטת הליכים לקראת הרחקתה מישראל. בפסק דין שניתן בעתירה זו ביום 9.11.06 (כב' השופט מ.סובל) (להלן - פסק הדין) נקבע שהעתירה אינה מגלה עילה על פניה. זאת משום שעצם מתן האפשרות להגיש בקשה חדשה "בתוך לא פחות משנה", אינה מכשירה את שהותה של העותרת מישראל כל עוד לא אושרה הבקשה. בנסיבות אלה נקבע בפסק הדין "אין עילה להתיר את שהיית העותרת בישראל טרם מתן ההחלטה בבקשה החדשה". כשיקול נוסף לדחיית העתירה הזכיר בית המשפט את העובדה שלטענת העותרת היא התגוררה מחוץ לישראל עד ליום 10.10.06, ומכיוון שכך, הרחקתה מישראל אינה אמורה לשנות את המצב הקיים אלא לדווקא לשמר מצב המתקיים מזה שנה. "מעבר לצורך", ציין בית המשפט בפסק דין "כי לעת הזאת העתירה גם מוקדמת, שכן בינתיים רק נערך לעותרת שימוע בפני קצין משטרה כמתחייב מסעיף 13י(ג) לחוק הכניסה לישראל, תשנ"ב-1952, אך עדיין לא ניתן לגביה צו הוצאה בכתב של קצין המשטרה כנדרש בסעיף 13י(ב) כתנאי להוצאתו מישראל של תושב האיזור השווה בה ללא היתר".

6.      למעשה, מצב הדברים שהיה קיים בעת מתן פסק הדין לא השתנה גם כיום. זאת, פרט לעובדה שבינתיים (ביום 14.12.06) קוים לעותרת שימוע בפני קצין משטרה והוצא נגדה צו הוצאה מן הארץ עד ליום 28.12.06 שבהמשך הוארך עד ליום 7.1.07. העותרים מבקשים להצדיק את העתירה הנוכחית על יסוד ההתפתחות העובדתית האחרונה, בציינם את קביעתו של בית המשפט בפסק הדין כי עתירה מוקדמת שכן "עדיין לא ניתן.. צו הוצאה בכתב של קצין משטרה כמתחייב מסעיף 13י(ב) לחוק הכניסה לישראל".

7.      לדעתי גם העתירה הנוכחית אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט. כפי שקבע כב' השופט סובל בפסק דינו, בעצם הגשתה של הבקשה החדשה לאיחוד משפחות אין כדי לשנות את מעמדה של העותרת ואין כדי להכשיר את שהייתה בארץ. לפיכך, גם היום העותרת שוהה בארץ שלא כדין.

8.      טענותיה של העותרת בעתירה מתמקדות בהליך השימוע שקוים לה טרם הוצאת צו ההוצאה מן הארץ. בעניין זה, העלתה העותרת שתי טענות. הטענה האחת היא, כי אף שקצין המשטרה שערך את השימוע כתב בדו"ח השימוע כי זה נערך לפי סעיף 13י(ב) לחוק הכניסה לישראל, " ספק אם הוא הוסמך כדין לפעול על פי סעיף זה. אילו הייתה לו הסמכה בוודאי היה מציג אותה, ולפיכך רב הסיכוי כי פעולתו הייתה שלא כדין".

9.      בטענה זו אין על פניה ממש. בידי העותרים אין כל מידע או ראייה לביסוס אותו ספק שהעלו בדבר הסמכתו של קצין המשטרה לקיים את השימוע. בהשערה שאילו הייתה לקצין המשטרה הסמכה כזו הוא וודאי היה מציג אותה בפני העותרת אין כדי להניח בסיס של ממש לעתירה.

10.  הטענה האחרת שמעלים העותרים בעתירה, היא כי "למעשה לא התנהל כל שימוע אלא השוטר ביקש לצאת יד חובה והודיע כי החליט לתת נגדה צו הוצאה מן הארץ עד ליום 28.12.06".

11.  גם בטענה זו אין על פניה ממש. העותרים אינם מפרטים טענה זו ואינה מסבירים מדוע לטענתם לא התנהל כל שימוע. זאת, שעה שמדו"ח השימוע עולה ששימוע כזה אכן קוים וקצין המשטרה שמע את טענותיה של באת כוח העותרת "כי הוגשה בקשה מחודשת לאיחוד משפחות ביום 24.10.06". במענה לטענות אלה הודיע קצין המשטרה לעותרת, כעולה מדו"ח השימוע, "כי בהליכים המשפטיים איחוד משפחות מוצו מבחינת גב' ארנאוט, ועל אף הבקשה המחודשת וכל עוד אין החלטה  של איחוד משפחות הרי שהגב' ארנאוט שוהה בישראל שלא כחוק".

12.  פרט לטענה כי "למעשה לא התנהל כל שימוע", העותרים אינם מעלים בעתירתם כל טענה כנגד השימוע ותוצאותיו. אכן, קשה לראות איזו טענה יכולים העותרים להעלות נגד מסקנתו של קצין המשטרה המפורטת לעיל, כאשר מסקנה זו תואמת את פסק דינו של בית משפט זה, לפיו חרף הגשת הבקשה החדשה העותרת שוהה בארץ גם כיום שלא כדין.

13.  התוצאה היא שהעתירה נדחית והצו הארעי שהוצא ביום 7.1.07 מבוטל.

ניתן היום, ג' בשבט, תשס"ז (22 בינואר 2007), בהעדר ב"כ הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

000112/07עתמ053 הדס כחלון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: