פסק-דין בתיק עתמ 003033/04

            העותרים, תושב ישראל ואזרחית קולומביה, מבקשים להחיל עליהם את נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג זרים של אזרחים שאינם נשואים (להלן: הנוהל), לבטל את צו ההרחקה שהוצא נגד העותרת ולתת לה היתר שהיה זמני בארץ עד להסדרת מעמדה.

            העובדות

1.         העותרת הגיעה ארצה ביום 11.6.96 באשרת תייר, ויצאה ממנה ביום 12.12.97. ביום 20.1.98 חזרה העותרת ארצה באשרת תייר שתוקפה לשלושה חודשים ומאז היא שוהה בישראל שלא כדין למעלה משש וחצי שנים.

2.         העותרת מנהלת במשך 8 שנים מערכת זוגית ומשק בית משותף עם העותר, שהוא ישראלי פרוד מאשתו, המסרבת לתת לו גט מזה למעלה מעשרים וחמש שנים.

3.         ביום 2.9.04 נעצרה העותרת על ידי משטרת ההגירה, בהיותה שוהה בישראל שלא כדין. בשימוע שנערך לעותרת היא טענה כי היא עובדת בעבודות מזדמנות בניקיון, שוהה בארץ עם אמה, ושתי בנותיה בנות 33 ו-27 ואמרה כי היא אינה מתנגדת להרחקתה מישראל חזרה לקולומביה (ראה נספח ב' לתגובת המשיבים). לאחר השימוע הוצאו כנגד העותרת צו הרחקה וצו החזקה במשמורת (ראה נספחים ג' ו-ד' לתגובת המשיבים).

4.         באותו יום הובאה העותרת בפני בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין (להלן: ביה"ד), וטענה בפניו כי היא שוהה בישראל 7 שנים ועבדה בניקיון. עוד טענה העותרת כי שתי בנותיה שוהות אף הן באופן לא חוקי בישראל. בית הדין אישר את צו ההחזקה במשמורת (ראה נספח ה' לתגובת המשיבים).

5.         בקשת העותרת לשחררה בערובה מהמשמורת נדחתה על ידי הממונה על ביקורת גבולות, הואיל והיא שוהה בארץ שלא כדין מעל 51 חודשים ואשרת התייר שניתנה לה לא מעניקה לה היתר עבודה. כמו כן, נקבע כי מסתמנת מגמת השתקעות של משפחת העותרת, שכן גם בנותיה ואימה שוהות בישראל (ראה נספח ו' לתגובת המשיבים).

6.         ביום 5.9.04 נערך לעותרת שימוע בלא נוכחות עו"ד, על אף שהיתה כבר מיוצגת, ועוד באותו יום הגיש ב"כ העותרת בקשה לביטול השימוע.

7.         ביום 7.9.04 דן בית הדין פעם נוספת בעניינה של העותרת, והורה על שחרורה ממשמורת למשך 60 ימים, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסכום של 20,000 ש"ח, ובכפוף לתנאים נוספים שפורטו בהחלטה שצורפה כנספח ז' לתגובת המשיבים.

8.         ביום 27.9.04 פנה ב"כ העותרת במכתב למשיב 2 בו טען לקיום קשר זוגי בין העותרים, וביקש להסדיר שהותה של העותרת בארץ. המכתב הועבר למחלקה המשפטית של משרד הפנים לצורך קבלת עמדת משיב 1 אך עד הגשת העתירה לא התקבלה תשובה לפניית העותרת.

9.         ביום 9.11.04 הורה בית הדין להאריך שהיית העותרת ב-30 ימים, דהיינו, עד ליום 10.12.04 (ראה נספח ח' לתגובה המקדמית).

10.       ביום 9.12.04 הוגשה עתירה זו ובימ"ש (כב' השופט פוגלמן) אסר בצו ביניים על הרחקת העותרת עד למתן פסק דין בעתירה.

11.       ביום 30.3.05 דחיתי בקשת העותרים לבטל או להפחית הערבות הבנקאית המשמשת לצורך הבטחת יציאתה של העותרת מהארץ.

            טענת העותרים

1.         שיקול דעתו של המשיב באשר להענקת רשיונות ישיבה ושהיה בארץ, רחב ככל שיהיה, איננו מוחלט אלא חשוף לביקורת בית המשפט.

2.         המשיב מתעלם מנסיבותיהם האישיות של העותרים, פועל בניגוד לעקרונות היסוד של השיטה, ולא משרת את האינטרס הציבורי.

3.         סעיף ב.6 לנוהל קובע כי מצבו האישי של האזרח הישראלי צריך להיות פנוי, ולכן די במעמדו של העותר כדי לאפשר לו לנהל מערכת חיים משותפת עם העותרת שתוכר ע"י המשיב למטרות הנוהל. חיזוק לכך ניתן למצוא בפסיקה אשר הכירה בחובותיו של אדם נשוי כלפי ידועה בציבור, והמבחן הוא אורח החיים בפועל של בני הזוג ולא המצב הרישומי.

4.         העותרים חיים יחדיו משך תקופה של 8 שנים תחת קורת גג אחת ומנהלים משק בית משותף.

5.         הרציונל העומד ביסוד הנכונות להעניק לבן זוג זר אזרחות או מעמד קבע בישראל, הוא רציונל הומניטארי שעיקרו הגנה על התא המשפחתי והרצון לאפשר לבני זוג לחיות יחדיו.