פסק-דין בתיק עש 768/03

1.         הערעור הוא לפי סע' 83 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: החוק ) על החלטת המשיב בהשגה שהוגשה על-ידי המערערת בגין שומת תשומות שהוצאה לה.

שומת התשומות היא בגין חשבוניות שהוצאו בהקשר לעסקת מכר נטענת לרכישת שלושה מגרשים ביבניאל, הידועים כחלקים מחלקה 43 בגוש 15437 וכן חלקים מחלקה 15 בגוש 15438 (להלן: המגרשים ).   

המחלוקת נוגעת לשאלה, אם רשאית המערערת לנכות תשומות בגין חשבוניות שהוצאו לה לטענתה במסגרת עסקת המכר לרכישת המגרשים.

רקע כללי :

2.         המערערת, שהיא חברה פרטית, הוקמה ב- 29/7/98, ונרשמה אצל רשם החברות ב-12/8/98.

המערערת נוסדה, לטענתה, לשם ביצוע עסקת רכישת מקרקעין ובנייה עליהם בשיתוף עם קבלן. בהתאם לתזכיר ההתאגדות, מטרות ייסוד החברה כוללות, בין היתר, ביצוע עבודות קבלנות בניה, קניית ובניית בניינים ופרוייקטים וכן קבלת הלוואות ומתן הלוואות ואשראיים.

לטענת המערערת רכשה היא שלושה מגרשים מאנור - חברה לבניין ונכסים בע"מ (להלן: חב' אנור) כאשר הרכישה נעשתה על-ידי חברה בייסוד, ועל אף השוני בשמות, מדובר באותה אישיות משפטית.

3.         אין חולק, כי מיד עם הקמתה, באוקטובר 1998 הגישה המערערת דו"ח להחזר מס תשומות בגין רכישת שלושה מגרשים, לטענתה מחב' אנור. המערערת הוסיפה והגישה דו"חות נוספים עד ליוני 1999 כאשר מאותו מועד הגישה המערערת דו"חות אפס.

4.         ביקורת שנערכה על ידי המשיב, ארבע שנים לאחר ניכוי התשומות, העלתה כי המערערת לא ביצעה כול פעילות במגרשים בגינם ניכתה תשומות, ולמעשה לא ביצעה כול עסקה מיוני 1999, ולכן סבר המשיב, כי לא ניתן היה לדרוש את ניכוי התשומות; ומשנוכו יש להורות על החזרתן.

            תחילה ביקשה המערערת להקפיא את תיקה במע"מ ל- 24 חודשים. בהתאם לעדותו של מר יואב אזולאי, ממונה צוות ביקורת חשבונות, במחלקת ביקורת חשבונות במע"מ חיפה (להלן: מר אזולאי), היה מוכן המשיב להמתין עם הדרישה להחזר מס התשומות שנוכה, כדי לאפשר למערערת לנסות ולממש את הנכסים שנרכשו, ואולם כול זאת, תוך שלא יהיה בעיכוב האמור כדי ליצור מניעות בטיפול בשומה בגין התיישנות.

5.         משלא קודמה העסקה, הוציא המשיב למערערת ביום 6/3/03, שומת תשומות המורה על החזר מס התשומות שאסור היה לטענתו בניכוי מלכתחילה , על סך 79,068 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה בסך של 14,742 ש"ח ובסה"כ סכום של 112,786 ש"ח נכון לאותו מועד.

השומה הוצאה על פי סעיף 137א(א) לחוק, הקובע:

                        " הוכח להנחת דעתו של המנהל כי העוסק הפסיק כליל את עסקיו או העביר

את הבעלות על עסקו לאחר, ונשאר ברשותו נכס, יהא דינו של אותו נכס

בתחום שנתיים מיום ההפסקה או ההעברה כדין נכס שנעשה בו שימוש

לצורך עצמי."

            בהתאם לסעיף 137א(א) לחוק ראה המשיב את המגרשים - ככול שאלה נרכשו על ידה (וגם על כך חלוקים הצדדים) כנכסים שנותרו בבעלות המערערת - שהיא בבחינת עוסק אשר הפסיק פעילותו - כנכס שהיה לשימוש עצמי ובגינו לא רשאית הייתה המערערת לנכות תשומות.

השגה שהוגשה נדחתה. נימוקי דחיית ההשגה מיום 1/7/03 היו אי הצגת כל ראיה לבעלותה/חזקתה של המערערת במקרקעין. גם לחב' אנור המוכרת, אין זכות בעלות.

מכאן הערעור.