פסק-דין בתיק עש 641/03

1.         הערעור הוא לפי סעיף 83 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: החוק או חוק מע"מ ), על החלטת המשיב בהשגה, לפי סעיף 82 לחוק, לפיה דחה המשיב את ההשגות שהגישו כל אחת מן המערערות על שומת התשומות שהוצאה לכל אחת מהן בגין התקופה שבין ינואר 2000 ועד דצמבר 2001 (להלן: שומת התשומות ).

הרקע :

2.         המערערות הן חברות בעירבון מוגבל, אשר עיסוקן בהספקת שירותי כח אדם לצורכי אחזקה, ניקיון ואבטחה. המנהלים של שתי המערערות, ובעלי המניות בשיעור של 50% של כל אחד מהם בהון המניות של כל אחת מן המערערות, הם: מר יעקב אמסלם (להלן: אמסלם ), ושמואל מדינה  (להלן: מדינה ).

            אמסלם הוא בנוסף בעל מניות של חברה נוספת שלישית א.ש.ג.נ. - קשר (2001) בע"מ (להלן: חב' קשר ). חברה זו נרשמה במשרדי מע"מ ביום 13/11/01.

3.         בסוף שנת 2000 נערכה על ידי חוקרים מטעם המשיב ביקורת שהתייחסה לשנים 1997-2000. הביקורת נערכה במשרדי המערערות (להלן: הביקורת הראשונה ). באותה עת חלקו המערערות שני משרדים זהים: האחד, דרך עכו 19 בקרית מוצקין, ומשרד נוסף במרכז מסחרי רסקו 14, בעכו.

            לעניין תפיסת פנקסי החשבונות וחומר חשבונאי אחר במסגרת אותה ביקורת, קיימת מחלוקת. כמו כן חלוקים הצדדים אם בכלל נערכה ביקורת לגופו של עניין, באותו מועד.

            לגרסת המערערות, כפי שהדבר עלה מעדותו של מדינה, הייתה תפיסה של כל החומר החשבונאי (בלשונו - קלסרים) אשר כלל גם חומר חשבונאי רלוונטי לשנת המס 2000, וכלל לא נערכה ביקורת עניינית. על פי גרסה זו, רובו של החומר החשבונאי הוחזר, אך בשלב מאוחר יותר התברר כי החומר הרלוונטי לשנת המס 2000 לא הוחזר להם.

            המשיב לעומת זאת טען, כי כלל החומר החשבונאי שהוצג לו במשרדי המערערות הוחזר במלואו לידי המערערות. במהלך כל התקופה עד לביקורת השנייה לא הועלתה כל טענה בדבר חסר של חלק מן החומר החשבונאי, וכי המשיב ערך ביקורת עניינית לגופו של עניין.

4.         בעקבות הביקורת הראשונה, ולאחר שבעלי המערערות ישבו עם נציגים מטעם המשיב, שביניהם היה גם מר אבי בן צבי (להלן: בן צבי ), שהיה במהלך שתי התקופות המדוברות, סגן מנהל בכיר של מע"מ עכו, נערך הסכם שומה שכלל גם את התשומות לארבע שנים (החל משנת 1997) לרבות שנת 2000. בהתאם להסכם שנחתם בין שני הצדדים, גובה השומה הכולל עמד על 128,066 ש"ח לכל ארבע השנים, קרן, ומתוכה 75,265 ש"ח קרן, מתייחס לשנת המס 2000 (נספח ג' להודעת הערעור, וסעיף 16.1 לתצהירו של רו"ח אבי בן צבי, סגן בכיר לממונה אזורי מע"מ עכו, מש/10, להלן: הסכם שומה 97'-00' ).

ואולם, המשיב "פתח" את ההסכם האמור וזאת לאחר עריכת הביקורת השנייה, ולאחר שהחליט כי נתקיימו התנאים לפתיחת הסכם שומה, וזאת לאחר הממצאים שנתגלו בביקורת הנוספת שערך המשיב אצל המערערות.

5.         במהלך שנת 2001, ערך המשיב ביקורת נוספת בעסקן של המערערות (להלן: הביקורת השנייה ). המשיב דרש במסגרת ביקורת זו מן המערערות להמציא לו את מלוא החומר החשבונאי לשנות המס 2000 ו- 2001. בנוגע לשנת המס 2001 המציאו המערערות ביום 18/12/01 חמישה קלסרים "ספקים" (להלן: קלסרי ספקים ) וביום 1/1/02 המציאו המערערות שלושה קלסרים נוספים של הנהלת חשבונות - חשבוניות ((להלן: הנה"ח חשבוניות ).

            מבלי להיכנס לשאלה ביוזמת מי הומצא חומר חשבונאי נוסף, הרי שאין חולק כי ביום 14/1/02 הומצאו למשיב 57 קלסרים נוספים אשר כללו חומר חשבונאי אשר התייחס לפעילותן של המערערות בשנים 1997-1999, תקופה שלגביה לא התייחסה הביקורת השנייה והמשיב לטענתו גם לא ביקש מסמכים אלה. המשיב סבר שחומר חשבונאי זה אינו רלוונטי, וביום 5/2/02, כעבור שלושה שבועות מיום המצאתם, הוחזרו קלסרים אלה לידי המערערות. על דרך הדיוק יצוין, כי לטענת המשיב נמסרו לחזקתו 57 קלסרים בלבד, ואלה בשלמותם הוחזרו כאמור, ואילו המערערות טוענות כי המציאו 58 קלסרים, כפי שגם נרשם בטופס רישום קבלת החומר (נספח ד' לכתב הערעור). קלסר אחד לא הוחזר לידם.

            המערערות לא המציאו כל חומר חשבונאי בקשר לשנת המס 2000, ולטענתם כאמור נותר חומר זה בחזקת המשיב מאז הביקורת הראשונה, בעוד שבידם לא נותר כל חומר נוסף שיכלו להמציא.

            להשלמת הנסיבות הקשורות להצגת חומר חשבונאי יצוין עוד שב- 24/1/02 נמסר מחשב העסק על ידי אמסלם לחוקרי מחלקת החקירות בחיפה. מחשב זה הוחזר לידי מדינה ב- 5/2/02, בלוויית טכנאי מטעמו של מדינה שאישר כי למחשב לא נגרם נזק, וכי איננו פועל.

            במשרדי המערערות לא נמצא גיבוי בכתב או כרטסת ממוחשבת בגין פעילות המערערת בשנת 2000, וכמו כן לטענת המשיב לא נעשו מאמצים מטעם המערערות להציג כרטסת חשבונות נגדית על דרך שחזור או באמצעות הצגת העתקי חשבוניות שהוצאו להם על ידי ספקים או לקוחות.

6.         אין חולק כי בחודש יוני 2000 פוטרה מנהלת החשבונות שעבדה אצל המערערות, ומנהלי המערערות אמסלם ומדינה, ערכו בעצמם את חשבונות המערערות החל ממועד פיטורי מנהלת החשבונות, כולל דיווח ותשלום מס עסקאות, וקיזוז מס תשומות. לטענת המערערות נאלצו לעשות כן, בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעו. יחד עם זאת הדגישו מנהלי המערערות, כי כל דיווח, לרבות תיאום שנעשה על ידם בדרך של הוספת מס על משכורות עובדיהם כחלק ממס התשומות, עמד בביקורת של רואה החשבון שלהן, מר ווליד טרודי.

7.         המשיב מצא פערים משמעותיים בין העולה ממסמכי המערערות, ככל שאלה הוגשו לו לבין הדיווח בפועל, ולגרסתו קוזזו תשומות שלא כדין אשר כללו משכורות ששולמו לעובדים בדרך של חילוץ המע"מ (17%) מסך השכר ששולם, וקיזוזו, כביכול כתשומות, ממע"מ עסקאות, שדווח בכל חודש נתון. בביקורת אף מצא המשיב כי בפועל קוזז כתשומות סכום אף גדול מן הסכום שהוא בגדר "חילוץ" המע"מ, ולטענתו, ללא כל בסיס כדין.

ועוד, נמצאו פערים בלתי מוסברים בהשוואה של שיעור קיזוז המע"מ בתקופות שונות. בהשוואה שערך המשיב, נמצא למשל, כי בעוד שעד אמצע שנת 2000 קיזזה המערערת מס' 1,  מס תשומות בממוצע של 3,000 ש"ח לחודש והמערערת מס' 2 קיזזה בממוצע סכום של 2,700 ש"ח לחודש הרי שהחל  מאמצע שנת 2000, הגיע מס התשומות שקוזז לסכום של כ-70,000 ש"ח לגבי מערערת מס' 1 וכ- 65,000 ש"ח בממוצע לחודש, לגבי מערערת מס' 2. לפערים אלה לא נמצא כל הסבר.

8.         המשיב החליט על בסיס המידע האמור, בהעדר מסמכים חשבונאיים בשנת המס 2000ותוך השוואה לממצאים בשנת 2001, להוציא שומות מס תשומות למערערות וכמו כן להטיל עליהן קנס בגין פסילת ספרים. המשיב הוציא שומות למערערות לפיהן על המערערת מס' 1  לשלם מס בסך של 471,906 ש"ח לשנת המס 2000 ובנוסף קנס של 43,574 ש"ח (1% מכלל מחזור העסקאות לאותה שנה) ואילו השומה שנקבעה למערערת 2 בגין שנת 2000 הייתה בסך של 427,515 ש"ח וכן קנס בשל אי ניהול פנקסים בסך של 47,012 ש"ח (1% מכלל מחזור העסקאות לאותה שנה).