פסק-דין בתיק עש 1828/96

1.         נימוקי הערעור:

הודעת הערעור המקורית הוגשה על ידי המערערת עוד בשנת 96'.

על פי האמור בהודעת ערעור זו, עוסקת המערערת בהספקת כ"א מחוץ לישראל למעסיקים שונים בישראל. 

הערעור התייחס להחלטת המשיב בהשגה, על פיה נפסלו ניכויי תשומות אותן ניכתה המערערת, בטענה כי אין הן עומדות בהוראות תקנה 15א לתקנות מע"מ תשל"ו - 1976 (להלן: " תקנה 15א").

המערערת טענה כי תקנה 15א אינה עומדת במבחן החוקיות, שכן היא נגועה בחוסר סבירות קיצוני. תקנה זו מאפשרת ניכוי תשומות שהוציא עוסק בשל עובדו, רק אם חוייב העובד בגין השירות או הטובין ומחירם של אלה כלול בדו"ח התקופתי של המעביד.

לדברי המערערת, התחייבה היא כלפי מזמין כ"א לדאוג למגורי העובד, ללינתו ולצרכים אחרים שהם תנאי הכרחי להיותו כשיר לעבודה אצל המזמין.

המזמין משלם למערערת תמורה הכוללת גמול עבור כל המרכיבים ההכרחיים לכשירות העובד. בין מרכיבים אלה נכללות תשומות אותן פוסל המשיב.

המערערת טענה כי תקנה 15א עומדת בסתירה לעקרונות חקיקה בכלל וחקיקה פיסקלית בפרט.

המערערת טענה כי כוח  האדם המסופק על ידה למזמינים השונים איננו בגדר "עובד" על פי התקנה, וכי הפרשנות אותה נותן המשיב לתקנה 15א איננה נכונה.

המערערת טענה כי המעביד של העובד הזר הוא המזמין. אין רלוונטיות למהות הצרכן הסופי לעניין אישור התשומות לניכוי או לפסילתן.  

בערעור המקורי תמך תצהירו של מר עודד דרוקר מנהל המערערות.

בתצהיר חזר מר דרוקר על האמור בערעור, כאשר הוא מפרט את צרכי העובד המועמדים לרשותו על ידי המערערות: מיטות, מזרונים, שמיכות, סדינים, כלי אוכל, כלי ניקוי וכדומה.

נטען פעם נוספת כי המערערות אינן בגדר המעביד.

בכתב התשובה לכתב הערעור המקורי, נטען כי לא התמלאו הוראות תקנה 15א. לדברי המשיב, יש לראות בתשומות " תשומה בשל עובד", שכן הן נועדו לעובדים ולשימושם ולא למזמין כ"א. העובדים הם הצרכן הסופי של התשומות, ולכן נכללות תשומות אלה בגדר האיסור של תקנה 15א שמטרתו גביית המע"מ במכר ובשירות לצרכן הסופי.

המערערות הן אלה המתקשרות עם העובדים בחוזי העסקה בישראל ויש לראות בהן כמעבידות של העובדים.

האיסור שבתקנה 15א חל על כל תשומה בשל עובד ולכן אין מקום להתיר את ניכוי התשומות.

במהלך השנים אשר עברו מאז הגשת הערעור המקורי, התברר התיק בפני מספר שופטים.

עוד בשנת 98', כאשר התנהל התיק בפני כב' השופט הומינר ז"ל, הסכימו הצדדים להמתין עד שיינתן פס"ד בע"א 3457/99 מנהל מע"מ גבעתיים נ' קינטון בבית המשפט העליון (להלן: " פס"ד קינטון").

על הסכמה זו חזרו הצדדים גם בפני כב' השופטת סירוטה אשר דנה בתיק, לאחר מכן בפני כב' השופטת אלשייך, בפני כב' השופטת אופיר-תום וגם בפניי בישיבת קדם משפט אשר התקיימה ביום 6.2.03.