פסק-דין בתיק עש 1523/04

א.        נושאי הערעור

ב"שומת התשומות" שהוציא המשיב למערערת, הוא ביטל ניכויי מס תשומות שניכתה בדוחותיה במהלך השנים 2001-2002 בסכום כולל של 2,432,392 ש"ח [נומינלי].

השגת המערערת כנגד אותה שומה נדחתה, ובפני ערעור שהגישה כנגד דחיית ההשגה.

התשומות שאת ניכויין ביטל המערער בשומה, מתייחסות לחשבוניות מס של שלושה עוסקים כדלהלן:

1.         "ר.מ.י. מור שיווק, עבודות עפר בניה וכח אדם [1998] בע"מ", וזאת ביחס ל-14 חשבוניות בסכום עסקאות כולל של 4,908,086 ש"ח [להלן: "רמי מור"].

2.         "א.ב. [רוני] שיווק בע"מ" וזאת ביחס ל-7 חשבוניות בסכום עסקאות כולל של 5,291,438 ש"ח [להלן: "רוני שיווק].

3.         "הקונטיינר-עבודות עפר, פיתוח מסגרות וכח אדם", וזאת ביחס ל-13 חשבוניות בסכום עסקאות כולל של 6,172,629 ש"ח [להלן:"הקונטיינר"].

לטענת המשיב, שלושת העוסקים הנ"ל לא ביצעו כלל את העסקאות נשוא החשבוניות הנ"ל, ועל

כן לא היתה זכאית המערערת לקזז את מס העסקאות הרשום בהן כמס תשומות מסכומי מס העסקאות בהן נתחייבה.

המערערת טוענת כנגדו, כי המדובר בעסקאות אמת, וכי החשבוניות שבנדון משקפות נאמנה את תוכנן וסכומיהן. [להלן: "ערעור התשומות"].

פרק נוסף בערעור זה מכוון כנגד החלטת המשיב לפסול את ספרי המערערת לשנים 2001-2002, תוך חיובה בקנס של 1% ממחזור עסקאותיה לאותן השנים, וזאת בסכום כולל של 154,184 ש"ח [להלן: "ערעור פסילת הספרים"].

ב.         שומת התשומות

1.         שומת התשומות לערעור זה עניינה כאמור ב-34 חשבוניות [משלושה "עוסקים"] שקיזזה המערערת מדוחחותיה במהלך התקופה מ-30.8.01 ועד 30.11.02.

            הראיות שהביאה המערערת, מסתכמות בתצהיר עדות ראשית שמסר מנהלה ובעל מניותיה מר מאיר כהן.

            בתצהירו טוען הוא כי "המערערת עסקה בעיקר בתיווך עבודות עפר ואספקת חול, קיבלה שירותים מהעוסקים נשוא השומה [דהיינו - רמי מור, רוני שיווק והקונטיינר - י.א.], וזאת לאחר שעשתה כמיטב יכולתה לוודא שאלו אכן ספקי השירות ורשאים להוציא לה חשבוניות כדין...". [סעיף 4 לתצהיר מ. כהן].

            בסעיף 5 לתצהירו מוסיף מאיר כהן ומצהיר, כי המערערת התקשרה בהסכם עם שלושת העוסקים הנ"ל "...כאשר הינה מקפידה שלצורך ההתקשרות האמורה, ימונה נציג מטעמם - מר שחר שטיינבוים, אשר הובהר שהינו רשאי להתקשר בשמם, ואשר בהיעדרו - פעלה מול אנשים שעבדו אתו".

            אותו הסכם נטען מצורף כנספח א' לתצהירו של מאיר כהן. המדובר בדף אחד רשום בכתב יד המוכתר כ "הסכם עבודה" בין המערערת לבין שלושת העוסקים הנ"ל [המוגדרים יחדיו כ"קבלן"] ולפיו:

"הקבלן מתחייב לבצע את העבודות הנ"ל לשביעות רצונה של החברה שעבורה מבוצעת העבודה. המזמין [המערערת-י.א.] מתחייב לשלם ל"קבלן" עבור שירותיו בכסף מזומן ובשיקים שניתנים להסבה לאחר אישור חשבון. תנאי תשלום שוטף+60 ימים. נציג החברות הנ"ל מר שחר שטיינבוים מצהיר שהוא רשאי לחתום בשם "החברה" [כך!] לכל עניין והציג אישור על כך".

2.         בחקירתו הנגדית מאשר מאיר כהן, כי אינו יודע מי הם בעלי שלוש החברות, כי לא ערך בדיקה נוספת כלשהי לעניין זה, וכי כל הסתמכותו על כך שאכן שחר שטיינבוים מייצג את שלושת החברות הנ"ל מתבססת על דברי שחר, וכדבריו:

"...אתה שואל אותי מי משלוש החברות אמר לי ששחר [שטיינבוים] הוא הנציג של החברות, אני משיב שאף אחד לא אמר לי זאת, חוץ משחר עצמו שבא אלי ואמר לי שהוא נציג של שלוש החברות, ולא היתה לי סיבה לחשוד בו... שחר הציג עצמו כנציג החברה, הוא התנהג ככה ולא היתה לי סיבה לחשוד".

3.         המערערת לא הגישה כראיה מסמך כלשהו לעניין רישום החברות הנ"ל, הבעלות בהן, או מקור הסמכתו הנטען של שחר הנ"ל לייצגן.