פסק-דין בתיק עש 1516/04

1. המערערת הינה חברה העוסקת במתן שרותי אחזקה לבתים משותפים המנהלת ומחזיקה את הרכוש המשותף באותם בתים משותפים. תמורת שרותיה גובה המערערת מהדיירים עמלה, המחושבת כאחוז מסוים מהוצאות האחזקה של הבית המשותף בצירוף עלות ההוצאות  (COST+   ).

2. בשנים נשוא הערעורים, 1999 - 2003, הגישה המערערת דוחות תקופתיים למשיב, בהם כללה, כמחזור העסקאות החייב במס, את כל סכומי הכסף שגבתה מלקוחותיה. דהיינו, את רכיב ה-COST ואת רכיב העמלה, כחייב במע"מ עסקאות. בהתאם שילמה המערערת את המס כמתחייב ובמקביל ניכתה את מס התשומות בגין המע"מ על ההוצאות בהן נשאה.

3. במהלך שנת 2003 החליטה המערערת להגיש דוחות מתקנים. בדוחות המתוקנים פיצלה המערערת בדיעבד את מחזור עסקאותיה באופן שחלק הארי שבו הפך להיות מדווח כמחזור עסקאות הפטור מתשלום המע"מ וחלק זעום ממנו, האמור לבטא את סכום העמלה, מתוך סך כל הכספים ששילמו לה לקוחותיה, דווח כמחזור עסקאות חייב במס. הדוחות המתוקנים הוגשו למשיב בשתי מנות: האחת דוחות מתוקנים לתקופה של מינואר 1999 עד דצמבר 2000 (נשוא ע"ש 1560/04) והשנייה דוחות מתוקנים לתקופה שמינואר 2001 ועד יוני 2003 (נשוא ע"ש 1516/04).

4. המשיב סרב לקבל את הדוחות המתוקנים הנ"ל, אשר לטענתו כיווצו את מחזור העסקאות לכ-15% משיעורו המקורי  והוציא למערערת, חלף הדוחות המתוקנים, שומות עסקאות לפיהן נקבע מחזור העסקאות החייבות במס בהתאם לדיווח בדוחות המקוריים. אלא שאז לא התיר למערערת לנכות את מס התשומות שהותר בניכוי בדוחות המקוריים.

כתוצאה מכך נדרשה המערערת לשלם מע"מ בשיעור גבוה יותר מזה שהיה עליה לשלם על פי הדוחות המקוריים.

המערערת הגישה השגות על שומות אלה אשר נדחו על ידי המשיב.

5. המחלוקת:

בערעורים טוענת המערערת טענות שתיים: הראשונה פרוצדוראלית ונוגעת להליך דחיית ההשגות של המערערת על שומות שהוציא לה המשיב. השנייה מהותית ועיקרה נסבה סביב השאלה מהו מחיר העסקה הנכון להטלת המע"מ בעסקאות של המערערת.

אשר לפן הפרוצדוראלי טענה המערערת כי מחומר הראיות עולה בבירור כי מי שערך את השומה הוא גם זה אשר החליט למעשה בהשגה עליה וזאת  בניגוד להוראת סעיף 82 (ה) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו - 1975 (להלן: " חוק מע"מ"), ומשכך גם החלטתו בהשגה בטלה מן היסוד.

בהיבט המהותי טענה המערערת כי הערך המוסף בשרות המסופק על ידה מתבטא אך ורק בעמלה בגובה של עד 15% מהוצאות אחזקת הבית המשותף, המשולמת תמורת אותו שירות וכי סכומים אחרים העוברים תחת ידיה הינם בבחינת תשלומי הוצאות אותם היא משלמת, בתוך זמן קצר בשם הדיירים ועבורם, לספקים ולאחרים הנותנים שירותים לאותם דיירים, אשר לטענתה אינם מבטאים כל ערך מוסף ולכן גם אין לגבות בגינם את המס המוטל כידוע על תוצאת הפעילות הכלכלית בלבד.

מנגד, טען המשיב כי בהיבט הפרוצדוראלי לא נפלו כל פגמים בהליך ההשגה.

בהיבט המהותי טען המשיב כי יש לחייב את המערערת במע"מ על כל הכספים המשולמים לה על ידי הדיירים, הן על רכיב הוצאות אחזקת הבית המשותף העובר תחת ידיה ומשולם לאחרים והן על רכיב העמלה המשולמת לה.

לטענתו אופן פעילותה ונוהל עבודתה של המערערת מלמד כי אין לראות בה שלוח של הדיירים לביצוע תשלומים לאחזקת הבתים המשותפים כי אם חברה קבלנית הנותנת שירותים כלליים וכל ההוצאות שנשאה בהם המערערת, לצורכי מתן שרות זה, הינם חלק מעלות השירות שהיא מחויבת בהספקתו וחלק אינטגראלי ממחיר השירות שהיא נותנת לדיירים ומחייבת אותם בו ולא ניתן להפריד בין תשלומי ההוצאות לבין שיעור העמלות כפי שביקשה לעשות.

לטענתו, הפיצול אותו מבקשת המערערת לבצע הינו פיצול מלאכותי שאין לקבלו מאחר ושיטתה של המערערת הופכת את המע"מ למעין מס הכנסה המוטל על תוצאת הרווח המופק מפעילותה בעוד שבפועל מדובר בשכר שירות שלא ניתן להפרדה.

דיון

6. ההיבט הפרוצדוראלי :

אין חולק כי מי שערך את השומה לא יחליט בהשגה עליה. (ראה סעיף 82 (ה) לחוק מס ערך מוסף, ראה גם א. נמדר " מס ערך מוסף", מהדורה שלישית - 2003, עמוד 853).  טוענת המערערת כי הן מעדותו של מר תדמור והן מן המסמכים עולה כי הוא זה אשר היה בבחינת הרוח החיה בתיק מטעם המשיב וכי כל הפעולות המהותיות בתיק בוצעו על ידו ועל ידו בלבד, לרבות עריכת השומה ודחיית ההשגה עליה. לטענתה תדמור הוא זה אשר ביצע את עבודת הביקורת, ערך את השומה, ישב בדיון בהשגה, המליץ על דחיית ההשגה, ערך את נימוקי דחיית ההשגה, הדפיס את נימוקי דחיית ההשגה ואף חקר תחת אזהרה את מנהל המערערת. (כשהיא מפנה לעדותו של מר תדמור בפרוטוקול הדיון מיום 8.1.06 וכן עדותו של מר רואס בעמוד 22 לפרוטוקול).

עוד טענה המערערת כי פסול נפל בחלקו של המשיב אשר לא קיים דיון מהותי בהשגה נשוא ע"ש 1560/04.

המערערת ביקשה לראות בכך משום כשל מהותי היורד לשורשו של עניין, אשר מצדיק את בטלות ההחלטה בהשגות מן היסוד.