פסק-דין בתיק עש 1267/05

1. מהות הערעור:

הערעור שבפניי הוא ערעור על צו להתליית רשיון המערער לפי סעיף 45 לפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש] תשל"ט - 1979 (להלן: "הפקודה").

הערעור הוגש על החלטת כב' הנשיא (בדימוס) של בית המשפט המחוזי בירושלים ורדי זיילר, אשר ניתנה ביום 11.8.05 במסגרת הסמכויות שהואצלו אליו על ידי שר הבריאות.

בהחלטה זו הותלה רשיונו של המערער לעסוק ברפואת שיניים למשך שנה החל מיום 1.11.05.

יש לציין כי התליית הרשיון עוכבה עד למתן החלטה בערעור, וזאת על פי בקשת המערערת במסגרת בש"א 24215/05.

ביום 19.3.01 בוצע טיפול שיניים למתלונן אשר בעקבותיו פנה המתלונן למשרד הבריאות וטען כי נגרם לו נזק כתוצאה מטיפול השיניים.

בעקבות התלונה הוגשה קובלנה כנגד המערער בה יוחסו לו מעשים ומחדלים שגרמו נזקים למתלונן.

ועדת משמעת ערכה דו"ח ביום 25.1.05, בו המליצה להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו.

בערעור נאמר כי הועדה התעלמה ממסקנתו המרכזית של ד"ר הונדרט אשר מונה כמומחה מוסכם מטעם הצדדים.

לדברי המערער, נקבע בחוות דעת זו כי הטיפול אשר ניתן על ידו בוצע כראוי ולא גרם למתלונן נזק מהנזקים להם טען.

דו"ח הועדה הועבר לכב' הנשיא זיילר ובהחלטתו מיום 11.8.05 אימץ את מסקנות הועדה ואת המלצותיה.

המערער טען כי החלטת כב' הנשיא זיילר מוטעית שכן היא מבוססת על דו"ח ועדה שהוא שגוי ומוטעה.

החלטה זו יצאה מנקודת מוצא שגויה לפיה הטיפול אשר העניק למערער למתלונן גרם לו נזק ולא כך הדבר.

מחוות דעתו של ד"ר הונרט עולה כי אין קשר סיבתי בין הנזקים עליהם התלונן המתלונן - לבין המעשים ומחדלים שיוחסו למערער בקובלנה.

המערער טען כי טיפול השיניים אשר ניתן למתלונן היה תקין והולם ולא נגרם נזק.

לא היתה כל הצדקה להרשיע את המערער ברשלנות בקשר לאי פעולות הכנה לפני טיפולי השיניים, מקום שהוכח שלא היתה לכך השלכה על הטפול הרפואי וכי לא נגרם נזק.

עוד נטען לחלופין כי העונש שהוטל הינו חמור וניתן היה להסתפק בעונש של נזיפה או התראה.

עיקרי הטיעון אשר הוגשו מטעם המערער חזרו למעשה על טענותיו במסגרת הערעור, אם כי ניתן בהם פירוט נרחב יותר באשר לחוות הדעת הרפואיות אשר היו מונחות בפני הועדה ובפני כב' הנשיא זיילר.

2. תשובת המשיב: