פסק-דין בתיק עש 1247/02

בפני ערעור על פי סעיף 29(4) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים תשכ"א-1961 (להלן:" החוק"), על החלטת ועדת הערר מיום 22.10.02, בערר 51/2001-49 (להלן:" ההחלטה").

בהחלטה זו דחתה ועדת הערר את טענותיה של המערערת בעניין השומה שנערכה עבור חלקה 517 בגוש 6161 בגבעתיים (להלן: " המקרקעין"), לשנים 1997-1998.

1. הרקע להליך:

שוויים של המקרקעין לשנת 1996, אשר אינו שנוי במחלוקת כאן, נקבע בהחלטת ועדת הערר מיום 10.2.98, בערר 355/96-349 (להלן: " החלטת 96"). בהחלטה זו נקבע שווי של 2,280$ למ"ר ביחס למקרקעין.

בהחלטת 96 התבססה ועדת הערר על חוות דעתו של השמאי מטעם המערערת, מר בני פיש, וקיבלה את העובדות המפורטות בחוות הדעת כמוכחות, שכן לא נסתרו על ידי המשיב.

ביחס לתקופה נשוא הערעור, השנים 1997-1998, תוקנה שומת המשיב ביום 22.3.98 בעקבות השגה שהגישה המערערת, כך ששווי המקרקעין הועמד על שווים כפי שנקבע בהחלטת 96, וזאת בהסכמת המערערת.

ביום 25.3.01 הגישה המערערת בקשה לתיקון שומת המקרקעין ביחס לשנים 1996 - 1999, בה נתבקש עדכונן של זכויות הבניה בייעוד למסחר ומשרדים, בהתאם לתב"ע שהיתה תקפה אותה עת, תב"ע גב/281א', אשר פורסמה למתן תוקף בי.פ. 3463 מיום 25.6.87 (להלן: " תב"ע 281א").

בתב"ע 281א' נקבע כי שטח זכויות הבניה בייעוד למסחר ומשרדים עומד על 2,500 מ"ר, בעוד שהשומה שנקבעה בהחלטת 96 נקבעה על בסיס זכויות בניה בשטח 4,600 מ"ר לשטחי המסחר.

קביעה זו בהחלטת 96 ביחס להיקף זכויות הבניה, התבססה על חוות דעתו של המומחה פיש. בסעיף 4.3 לחוות הדעת ציין המומחה כי המקרקעין כלולים "בתחום תכנית מפורטת גב/281 ב' שבתוקף", ובהמשך הסעיף ציין כי על פי התכנית, ניתן יהיה לבנות על המקרקעין שטחי מסחר בשטח 4,600 מ"ר.

ביום 3.4.01 דחה המשיב את בקשת המערערת לתיקון שומה, בנימוק לפיו השומות לשנים 96-98 נמצאו בשלב של ערר ולא ניתן להגיש בקשה חוזרת בגינן. ביחס לשומת שנת 1999 צויין כי השומה נדונה אותה עת בוועדת ערר וטרם ניתנה החלטה בעניינה, ולא ניתן לקיים הליך לתיקון שומה כאשר ערר תלוי ועומד.

ביום 17.4.01 הגישה המערערת השגה על החלטת הדחיה האמורה, בה קיבלה את נימוק המשיב לפיו לא ניתן לדון בשומת שנת 99 שכן היא מצויה בהליך ערר, ולא ניתן לדון בשומת שנת 96 מכיוון שבעניינה כבר נדון ערר והוכרע.

בהתאם לכך עמדה המשיבה על טענותיה בנוגע לשומות לשנים 97-98 בלבד, וביחס אליהן בלבד הוגשה ההשגה.

השגה זו נדחתה בהחלטת המשיב מיום 24.5.01.

ביום 29.5.01 הגישה המערערת ערר לשנות המס 96-98 ביחס למקרקעין, ועל  ההחלטה בערר זה הוגש הערעור הנדון כאן.

2. טענות המערערת בערר והחלטת הוועדה:

במסגרת הערר, טענה המערערת כי הקביעה בהחלטת 96 הסתמכה על זכויות בניה שגויות, ומשנתגלתה הטעות, יש לתקן את השומות לשנים 97-98, שנקבעו בהתאם לה.

על פי תב"ע 281א קיימות במקרקעין זכויות בניה למבנה לחנויות ומשרדים בן שתי קומות, האחת בת 1,650 מ"ר והשניה בת 850 מ"ר, כך שבסך הכל עומדות זכויות הבניה בייעוד למסחר על 2,500 מ"ר בלבד. מאחר והשומה חושבה על פי שטח של 4,600 מ"ר (בלא שנעשתה הבחנה בין השטח למסחר לבין השטח למשרדים), הרי שהמערערת חויבה על פי חישוביה ביתר, בסכום של 215,856 ש"ח לשנה (כאשר לו היתה מתבצעת הבחנה בין שטחי המסחר למשרדים היה הסכום העודף מצטמצם, שכן השווי הקבוע למ"ר בייעוד למשרדים נמוך מהשווי בייעוד למסחר).

כמו כן ביקשה המערערת בערר כי ערכי הקרקע יתוקנו לאור העדכון בזכויות הבניה, אולם חלק זה של הבקשה לא נדון במסגרת הערר וממילא לא במסגרת הערעור עליו.

ביחס לסמכותו של המשיב לתקן את השומה, טענה המערערת במסגרת הערר כי סמכות זו קיימת מכוח סעיף 19(ג) לחוק מס רכוש - הן מכוח סעיף 19(ג)(1), שכן סעיף זה מאפשר תיקונה של שומה כאשר בינה לבין שווי הקרקע קיים הפרש של 20% לפחות, ואילו כאן קיים פער של למעלה מ-54%; והן מכוח סעיף 19(ג)(3) המאפשר החלתו של תיקון על שלוש שנות המס שקדמו לו, שכן בקשת התיקון הוגשה בשנת 1999 ונדונה מאז, כך שאין מניעה להחיל את התיקון עד לשנת 1996.

בנוסף טענה המערערת כי ניתן להחיל בעניינה את הוראת סעיף 56 לחוק, הקובע כי סכום ששילם אדם כמס כאשר לא היה חייב לשלמו, יוחזר לו לדרישתו אם זו תתבצע תוך 7 שנים ממועד התשלום. השבה זו מתחייבת שכן מס ששולם ביתר, כמוהו כעשיית עושר על ידי הרשות.

כמו כן טענה המערערת כי המשיב יכול היה להאריך את המועדים לתיקון השומה, מכוח סעיף 51(א) לחוק המקנה למנהל סמכות להאריך כל מועד הקבוע בחוק, מלבד המועד להגשת ערר או ערעור. משכך, המנהל רשאי לחזור לשלב ההשגה ולתקן את השומה במסגרתה.