פסק-דין בתיק עש 1134/07

1.         המערערת ילידת 1986. ביום 20.1.05, בדרך לבסיס נחבלה בקרסול שמאל. לא נמצא נזק חבלתי גרמי. המערערת טופלה בחבישה אלסטית. מתוך רישום מאוחר יותר עולה כי המערערת עברה בחודש דצמבר 2005 ניתוח לשחזור רצועות קרסול שמאל, וטופלה בגבס למשך 6 שבועות.

2.         ועדה מחוזית מיום 24.8.06 דנה בעניינה של המערערת. לקראת ועדה זו דאגה המערערת  להצגת שני מסמכים רפואיים. האחד מיום 22.8.06, חתום על ידי ד"ר לוגר מבי"ח  סוראסקי שם נרשם כי לאחר הניתוח לשחזור הרצועות והסרת הגבס הועלה חשד להתפתחות RSD  (שנקרא  גם CRPS)וטופלה תרופתית. בתחילה היתה הקלה, אך לאחר מכן שוב החמרה ביחד עם תופעות לוואי לתרופות שנטלה. מסמך שני הינו מיום 23.8.06  "סיכום ביניים" מבית חולים רעות, גם שם נרשם כי לאחר הורדת הגבס אובחנה כסובלת מRSD. יש התייחסות לטיפול תרופתי שקבלה, ולאחרונה נמצאת במעקב אצל ד"ר וטין במרפאת CRPS. הועדה המחוזית בדקה את המערערת  וציינה העדר שיתוף פעולה שלה עקב כאבים. הועדה ציינה כי למרות שמצויין במסמכים שהוגשו כי קיימת אבחנה של CRPS, הועדה עצמה לא מצאה ממצאים קליניים התומכים באבחנה הנ"ל. הועדה מצאה כי כף הרגל נמצאת במצב המתאים לקשיון נוח וקבעה 20% נכות זמנית לתקופה של חצי שנה.

3.         זומנה ועדה מחוזית נוספת ליום 12.2.07 לדיון בעניינה של המערערת. גם לקראת ועדה זו הוגשו מסמכים מתאריכים הסמוכים לועדה: מכתב ד"ר לוגר מיום 17.1.07 שם הוא מציין כי למערערת RSD לאחר ניתוח שחזור רצועות בקרסול שמאל, מכתב של ד"ר לוגר מיום 1.2.07 ,אף הוא מופנה למשרד הבטחון שם הוא מציין כי במצבה איננה יכולה להשתלב בעבודה, מכתב שחרור מבית חולים רעות מיום 30.11.06 שם יש התייחסות לתופעת ה-CRPS  ומצוין בסוף המסמך "שיפור במצב הרגל מאז הקבלה". מסמך נוסף מבית חולים סוראסקי מיום 6.2.07 חתום על ידי ד"ר רוחקינד מנהל היחידה לשחזור עצבים פריפריים  שם מצויין כי למערערת לא נמצאו סימני פגיעה של עצב פריפרי וכי סובלת מCRPS ולא מגיבה לטיפול שמרני. הומלץ בין היתר על היפנוזה.

4.         הועדה המחוזית מיום 12.2.07 שמעה את תלונות הנבדקת. בועדה היו חברים שני אורטופדים ורופא פנימאי. וכך רשמה הועדה בפרטיכל הבדיקה: "מתהלכת עם צליעה מופגנת על הרגל השמאלית בעזרת קב קנדי ביד ימין. בזמן ההליכה דורכת מלא על הרגל השמאלית. מרכיבה חבישה אלסטית הדוקה על כף רגל קרסול ושוק שמאל שליש רחקני, ולאחר הסרת החבישה סימני לחץ על העור. צבע טמפרטורה של העור בכפות הרגלים תקין ושווה, בכף רגל שמאל אין סימנים קליניים תומכים ב CRPS . תנועות של קרסול שמאל אין אפשרות לבדוק עקב חוסר שיתוף פעולה של הנבדקת...בזמן הליכה הנבדקת מבצעת תנועות בקרסול בכיוון גבי וכפי בצורה תקינה....קיימת אי התאמה בין תלונות הנבדקת, התנהגותה בזמן הבדיקה לבין ממצאי בדיקה פיזיקלית אוביקטיבים ובין ממצאי ההדמיה". הועדה קבעה למערערת 5% נכות לצמיתות לפי ס' 35 (4) ב' למבחנים לקביעת דרגת נכות.

5.         המערערת ערערה לועדה הרפואית העליונה וצרפה לערעורה חוות דעת של ד"ר קרת מיום 6.5.07. הועדה הרפואית העליונה התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 2.8.07. הפעם המציאה המערערת מסמכים כי היא נמצאת בטיפול המרפאה לכאב של בית חולים העמק (מסמך מיום 25.6.07 ) ונרשם כי התגובה לטיפול עדין לא ברורה.

6.         הועדה הרפואית העליונה  בישיבתה מיום 2.8.07 שמעה את טענות ב"כ המערערת, שמעה את תלונות המערערת עצמה, ובדקה את המערערת. בועדה ישבו שני רופאים אורטופדים ונוירולוג. צילומי קרסול וכף הרגל היו תקינים. צויין כי המערערת נכנסת לחדר בצליעה קלה ברגל שמאל, אך לעיתים נראית הליכה תקינה כשעסוקה בפעולות אחרות.  וכך נכתב בפרטיכל הבדיקה " אין נפיחות, אין בצקת, אין שינויים טרפויים, אין שוני בצבע ואין שוני בטמפרטורה בכף רגל שמאל לעומת כף רגל ימין....קיימת תנועה טובה של כף רגל שמאל וללא כאב בהיסח הדעת. אין חולשה בשרירי הגפה השמאלית התחתונה...אין הפרעה בתחושת המגע בכף רגל שמאל. אין דלדול בשריר הגפה השמאלית התחתונה".

הועדה אף התייחסה לחוות דעתו של ד"ר קרת, וציינה כי הוא עצמו איננו מפרט כל ממצא חיובי המתאים לתמונה הקלינית של CRPS. ד"ר קרת ציין בחוות דעתו כממצאים - צליעה, קושי ניכר בתפקוד היום יומי, הגבלה קלה בתנועות קרסול שמאל "ותופעות התואמות אבחנת CRPS", מבלי לפרטן. אכן, ניתן לאמר כי ד"ר קרת לא פרט בחוות דעתו את המצאים הקלינים הספציפיים לתסמונת CRPS. גם ממצאים של אוסטאופרוזיס נרחבת שמצא ד"ר קרת  בבדיקות ההדמיה, לא נמצאו על ידי הועדה בצילומי קרסול וכף רגל והיא ציינה זאת במפורש. הועדה סכמה ממצאיה כך " בבדיקה קלינית כיום אין כל ממצא חיובי התומך בקיומה של תסמונת ה CRPS משמאל. אומנם קיימים מכתבים של רופאים שונים המוסרים ומאבחנים קיומה של תסמונת CRPS אך כמובן איננו יכולים להתייחס לנתונים בזמן בדיקתה אלא לנתונים הקיימים בזמן בדיקתה של הועדה היום.".  הועדה דחתה את הערעור.

7.         ערעור המערערת מתמצה למעשה בטענה כי הועדה לא הכירה בתסמונת CRPS אצל המערערת. מדובר בטענה רפואית שאין עליה ערעור לבית משפט זה. המסקנה מהבדיקה הרפואית הקלינית הינה בשיקול דעתה הבלעדי  המקצועי של הועדה הרפואית העליונה.

וראו לענין זה רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון אתר נבו - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I , על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט".

וכן רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון אתר נבו - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה".

8.         ב"כ המערערת ניסה לתמוך טיעונו בהיבטים לכאורה משפטיים, אך דין אלו להדחות, כמפורט להלן :

א.         לטענה כי הועדה הרפואית לא התייחסה למסמכים הרפואיים, ולא התייחסה באופן מעמיק לחוות הדעת של ד"ר קרת - הועדה התייחסה גם התייחסה למסמכים הרפואיים, אלא שציינה במפורש כי איננה מוצאת את הממצאים הקלינים המעידים על תסמונת CRPS. הועדה התייחסה במפורש לחוות הדעת של ד"ר קרת, וציינה כי גם הוא איננו מפרט את הממצאים הקליניים המיוחדים לתופעת CRPS.

ב.         לטענה כי  על הועדה לכלול בין חבריה מומחה בשאלת הכאב-  בועדה היו חברים שני אורטופדים ונוירולוג. ככלל, זכות הקביעה של הרכב הועדה מסורה ליו"ר הועדה ונמצאת במסגרת שיקול דעתו (ס' 5 לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה) תשכ"ד-1964). הקביעה של שני אורטופדים ונוירולוג, עונה על הדרישות וסבירה בנסיבות הענין. ראה לענין זה הקביעה בע"א 2907/02 גוטסדינר נ. קצין התגמולים (אתר נבו) ס' 9 לפסק הדין: " סקירת חוק הנכים והתקנות שהותקנו על פיו מעלה כי אין בנמצא הוראה מפורשת המחייבת שכל הרופאים היושבים בוועדה יהיו בעלי מומחיות בתחום הפגימה של הנכה. הסמכות לקבוע את הרכב הועדה העליונה מסורה בידיו של יושב הראש".

ג.          לטענה כי הועדה היתה צריכה לפרט מהם המצבים בהם איבחנה הליכה תקינה והיכן בדיוק הלכה המערערת בזמן הבדיקה-  הדרישה הינה לפרוט יתר שאיננו נחוץ. די בכך שהועדה מציינת את התרשמותה מאופן ההתנהלות  של המערערת כשתשומת לב המערערת  נתונה לעניינים אחרים.

ד.         העדר התייחסות לצלקת ניתוחית -   טענה זו לא הועלתה בכתב הערעור שהוגש לועדה  הרפואית העליונה וגם לא נטענה בפניה. לפיכך אין מקום לערעור בשאלה זו.

ה.         לטענה כי החלטת הועדה איננה סבירה-  בין אם כוונת ב"כ המערערת לפער שבין הנכות הזמנית שנקבעה לנכות הצמיתה, ובין אם כוונתו לכך שעל אף קיומם של מסמכים חיצוניים הועדה לא קבלה את הטענה לקיום תסמונת של CRPS, הרי שאלו מנומקים ומוסברים, ואינם יוצרים מצב של חוסר סבירות. יש להזהר בטענה מסוג זה.  טענה זו שמורה למצבים חריגים בלבד, שעולה מהם "זעקת חוסר הסבירות", שאם לא כן יש בכוחה של טענה זו לשמש דרך עוקפת, המרוקנת מתוכן את ההלכה הקובעת כי בית משפט זה איננו מוסמך להחליף את שיקול דעתה המקצועי של הועדה בשיקול דעתו, ואגב כך לנגוס בקביעת החוק כי זכות הערעור על הועדה הרפואית הינה בנקודה משפטית בלבד.

9.         הערעור נדחה.

10.        המזכירות תחזיר את תיקה הרפואי של המערערת לידי ב"כ המשיב.

11.        המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.