פסק-דין בתיק עש 1099/02

1.   הודעת הערעור

הערעור שבפני הוא ערעור על פי סעיף 29 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים 1961 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר אשר דחתה את הערר שהגיש המערער, על חיובו במס רכוש לשנים 92 -99, בגין בעלות בנכס הידוע כתת חלקה 2 בחלקה 23 גוש 6867 (להלן: "החלקה").

בהחלטת ועדת הערר נאמר כי המערער היה בעלים רשום של נכס בשטח של כ- 301 מ"ר בחלקה 41 בגוש 6043, אשר שטחה הוא 724 מ"ר.

הועדה המקומית לתכנון ובניה הכינה, ללא הסכמת הבעלים תכנית בנין עיר וחלוקה מחדש של זכויות הבעלים באותו גוש.

תכנית זו קיבלה תוקף ביום 15.2.92 ובמסגרתה הוצע למערער פיצוי תמורת הפקעת השטח בגוש 6043.

לאור זאת, נערך בין העיריה לבין המערער הסכם ביום 1.8.80 (צ"ל 86' - ד.ק.), על פיו הוקצו לו זכויות במקרקעין בתכנית ח/300 אשר קיבלה כאמור תוקף ביום 15.2.92 (להלן: "התכנית").

המחלוקת אשר התעוררה היא, האם ביום שבו הוקנו למערער זכויות על פי התכנית יש לראות בו כבעלים של מקרקעין במובן החוק.

בהחלטת ועדת הערר נאמר כי לטענת המערער אין לחייבו במס רכוש מיום אישור התכנית, וזאת על בסיס פסה"ד שניתן על ידי כב' הנשיא גורן בע"ש 1563/97 צדוק אברהם נ' מנהל מס רכוש (להלן: "פס"ד צדוק"), שם נפסק כי בהעדר יכולת להנות ולקבל הכנסה מהמקרקעין מזכויות שקיבל המערער בלוח הקצאות, אין לראות בו כבעלים, שכן זכותו היחידה היא למכור את הזכויות ורק בעתיד לקבל את הקרקע.

לכן, על פי אותו פס"ד אין לראות בו כבעל בנכס על פי לשון החוק.

הועדה ציינה כי היא היתה נוטה לקבל את קביעתו של ביהמ"ש בפס"ד צדוק. אולם, קיים גם פס"ד אחר אשר ניתן ע"י כב' השופט הומינר ז"ל בע"ש 1149/91 מעון פאר הר ציון בע"מ נ' מנהל מס רכוש (להלן: "פס"ד מעון פאר"), בו נאמר כי האפשרות להנות מן הפוטנציאל הכלכלי של מקרקעין, הופך את המערער לבעל המגרש על פי סעיף 1(1)(ג) לחוק ויש לכן לחייב בתשלום מס רכוש.

באותו מקרה, דובר על חתימה על הסכם פתוח אשר הקנה למערער זכויות להחזיק בקרקע ולהנות ממנה.

בקשת רשות ערעור אשר הוגשה נדחתה על ידי ביהמ"ש העליון.

לאור פס"ד זה, קבעה הועדה כי המערער הפך לבעלים של הנכס ביום שבו פורסמה טבלת ההקצאות בתכנית שקיבלה תוקף.

במסגרת הערעור חזר וטען המערער כי לא היה מקום לקבוע כי הוא בעל החלקה, וזאת על פי פס"ד צדוק.

לדבריו, מתייחס אותו פס"ד למתחם הקרקע הזהה למקרה הנוכחי, חולון מתחם ח/300, בתקופה זהה.

המערער טען כי הזכות אשר הועברה אליו על פי טבלת ההקצאה, לא אפשרה לו תפיסת חזקה או עשיית שימוש בקרקע, ומצב זה לא השתנה בעת אישור התכנית.

אין די ביכולתו לקבל הכנסה ממכירת הזכויות על מנת לראות בו כבעלים, שכן אין הוא יכול לפתוח בחלקה עסק או לבנות עליה, והזכות היחידה שיש לו היא למכור את זכויותיו בחלקה בעתיד.

המערער טען כי לא היה מקום להסתמכות הועדה על פס"ד מעון פאר, שם נפסק כי די בחוזה פיתוח אשר הקנה זכויות להחזיק במקרקעין או לדוגמא להקים עליה מבנים.

במקרה הנוכחי, אין למערער אפשרות לא להחזיק בחלקה ולא להנות ממנה.