פסק-דין בתיק עש 1098/04

1.         נימוקי הערעור

הערעור מתייחס להחלטת המשיב לחייב את המערער בתשלום כפל מס בהתאם לסעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: " החוק").

בהודעה שנשלחה למערער נאמר כי בביקורת אשר נערכה בעסקו נמצא שהוציא חשבוניות מס שלא כדין. לאור זאת חויב המערער בכפל המס המצוין בחשבוניות.

בנימוקי החיוב נאמר כי הביקורת העלתה כי המערער סיפק לחברת גלגלים / מוקד גל (להלן: " החברה"), בה הועסק כשכיר, חשבוניות מס על שם חברת מחת"ש, חברת טליה אילנה ועל שם אבו גאנם סלאמה, מבלי שבוצעה כל עבודה בגינן.

עוד נאמר כי המערער הפיק חשבוניות מס על שם חברת מחת"ש, חברה אשר איננה בבעלותו, עליהן נרשם "עבור אספקת שומרים לאתרים שונים". על פי הודעת המערער, לא סופקו כל עובדים לחברה, וחשבוניות אלה נרכשו על ידה תמורת 10 אחוז מהמס הנרשם בהן.

עוד נאמר כי המערער סיפק חשבוניות על שם אבו גאנם סלאמה, מבלי שבוצעה כל עבודה.

על פי עדויות שונות, סיפק המערער חשבוניות מס לחברה על שם טליה אילנה ושיק אשר הוצא על שם חברת טליה אילנה, הופקד בחשבון בנו של המערער.

סך כל המס הכלול בחשבוניות אלה הוא 388,205 ש"ח.

המערער טען כי המשיב שגה כאשר טען בהודעה כי נערכה בעסקו ביקורת וכי נמצא שהמערער הוציא חשבוניות שלא כדין.

לא נערכה כל ביקורת בעסקו מהטעם הפשוט כי הוא עובד כשכיר בחברה.

המערער גם לא הוציא כל חשבונית, בניגוד לטענת המשיב.

המערער טען כי הוא עובד כשכיר בחברה מאז אפריל 2000 ואף קיבל תלוש משכורת בחודש אפריל 2004. גם בניו מועסקים או הועסקו כשומרים בחברה.

החברה הנפיקה תלושי משכורת לו ולבן נוסף, וליתר הבנים שילמה במזומן או בשיקים על שם מוטבים שונים ללא קבלת תלושי משכורת. זאת למרות דרישת המערער ובניו לקבל תלוש משכורת.

מדובר, לדברי המערער, בטענה סתמית, שכן לא יתכן כי החברה, כעוסק מורשה, תסכים לקבל מידי המערער, שהוא עובד שכיר שלה, חשבוניות מס, בעוד הוא מועסק על ידי החברה כשכיר.

המערער התייחס גם לכל אחת מהחברות על שמן הוצאו החשבוניות בנפרד:

מחת"ש - המערער טען כי במהלך עבודתו בחברה ביקשו ממנו בעלי החברה כי יכיר להן חברה לאספקת כוח אדם והוא הכיר להם את מחת"ש. ההתקשרות בין החברה לבין מחת"ש היתה התקשרות ישירה ולא היה למערער כל חלק בזה.

טליה אילנה - המערער איננו מכיר את החברה ולא הוציא מעולם חשבוניות על שמה.

אבו גאנם סלאמה - מדובר בעוסק מלוד. על פי בקשת החברה, הכיר להם המערער קבלן לאספקת כוח אדם ושומרים שהוא אבו גאנם. גם התקשרות זו היתה התקשרות ישירה בין החברה לבין אבו גאנם, על פי הסכם שנחתם ביניהם. המערער שב וטען כי אין כל קשר בינו לבין החשבוניות והוא מהווה שעיר לעזאזל על לא עוול בכפו.

לתצהירו צירף המערער תלוש משכורת גם לחודש מאי 2004 אשר לטענתו הינו מועד סיום עבודתו בחברה. כמו כן צירף המערער העתקי שיקים אשר שולמו לו ולבניו על שם מוטבים שונים.