פסק-דין בתיק עש 1077/04

1.         הערעור הוא על החלטת ועדת הערר, לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961 (להלן: ועדת ערר ) מיום 27/7/06  בתיק ערר 19/01. באותה החלטה דחתה ועדת הערר את הערר שהגיש המערער על החלטת המשיב מיום 27/8/01, לפיה דחה את תביעת המערער, לתשלום פיצויים, על-פי סעיף 36א' לחוק הנ"ל (להלן: חוק מס רכוש - פיצויים ).

הרקע וההליכים :

2.         המערער היה במועד הרלוונטי הבעלים של מבנה שהוקם על המקרקעין הידועים כחלקה 62 בגוש 8809 באזור ג'ת - באקה אל'גרבייה. המבנה שימש את המערער כמפעל לייצור  דודי שמש וכן לאיחסון.

ביום 1/8/01 או בסמוך לאותו מועד נשרף המבנה כליל.

המערער הגיש תביעה למשיב, לפי סעיף 35 לחוק הפיצויים, וזאת על בסיס הטענה, כי שריפת המבנה היא בגדר " פעולת איבה" כהגדרתה בחוקוכי הנזק שנגרם, יש לסווגו כ" נזק מלחמה", לפי סעיף 35 לחוק. פנייתו נדחתה, וכן נדחה הערר שהגיש.

החלטת ועדת הערר :

3.         ועדת הערר קבעה כי בפנייה לא הוצגה ראייה לפיה ניתן לקבוע כממצא כי אכן הייתה הצתה, וכי הסבירות נותנת שככל שהייתה פגיעה פיזית במבנה, נגרמה זו על ידי גורמים פליליים דווקא ולא לאומניים. בנסיבות אלה קבעה ועדת הערר, כי המערער לא הוכיח שהשריפה הייתה "נזק מלחמה".

טענות בעלי הדין :

4.         לגישתו של המערער, טעתה ועדת הערר משהחליטה לדחות את הערר ומשנתנה משקל יתר לעובדה שהמערער לא המציא "אישור ממשרד הביטחון". ועוד, הוועדה טעתה משסברה כי מדובר בראיות להצתה על רקע פלילי ומשהתעלמה מטענות המערער ומראיותיו. די היה בראיות שהוצגו כדי לקבוע כי קיים חשד לשריפה זדונית על רקע בטחוני וכמעשה איבה.

המשיב עמד על דחיית הערעור, מן הטעם שהמערער לא הוכיח אף לא לכאורה, את התנאים הקבועים בסעיף 35 לחוק. ממילא הנזק שנגרם, אינו בגדר "נזק מלחמה". המערער לא הוכיח כי הייתה הצתה, ואם הייתה, כי זו נגרמה על ידי גורמים שאינם פליליים.

דיון ומסקנות :

5.         הערעור על החלטת ועדת הערר מוגבל לשאלה משפטית בלבד (ראה תקנה 12א(א) לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג-1973 (להלן: התקנות ).

קביעת ממצאים עובדתיים, ככלל איננה שאלה משפטית. עיקר סמכותה של הערכאה הדיונית הינה לקבוע ממצאים ומסקנות על סמך הראיות והעדויות שהוצגו בפניה. גם בתיק דנן נבחנו הראיות על ידי ועדת הערר, וככלל אין מקום להתערב בקביעת הממצאים ובתחולתם. על דרך ההשוואה לע"א 3632/01 ( חדיג'ה ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין מחוז חיפה, תק-על 2003(1) 11. ניתן ביום 11/3/03) יש לומר כי כל שאלה עובדתית לרבות קביעת המשקל הראייתי שיש ליחס לראיה או לעדות שהוצגה, אינן בגדר מחלוקת משפטית המצויה בסמכותו של בית משפט זה (ראה גם ע"ש (חי') 616/02 חואלד פאדל ואח' נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, (תקליטור מסים), ניתן ביום 18/3/03).

גם לגופו של עניין, דינו של הערעור להידחות.

6.         כמפורט ב פס"ד סתו (רע"א 6904/97 ס.ת.ו. בקעות נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, מיסים יב/5 (אוקטובר 1998) ה-10, להלן: פס"ד סתו ), חוק מס רכוש מגלם בחובו רעיון של ביטוח שנעשה על ידי זרוע של המדינה מפני נזקי מלחמה (שם, סעיף 14 פסקה שנייה). הטוען לזכאות לפיצוי על פי החוק, צריך להוכיח את התנאים המצטברים הכוללים:

גורם הנזק/המניע לנזק -  צריך שיהיה בגדר של "נזק מלחמה" פעולות מלחמה על ידי צבאות סדירים של האויב או פעולות איבה. כלומר פעולות המתאפיינות במניע לפגוע במדינה ככזו. וזאת בנוסף ל סוג הנזק, במובן זה שהנזק צריך להיגרם לגופו של הנכס, וקיומו של קשר סיבתי בין השניים.

החוק מאפשר מתן פיצוי מכספי הציבור, מה שמאפיין את ההיבט התקציבי, כאשר מקורו בקופה הציבורית, ולכן אינו יכול להתפרש במנותק מן האילוצים ומהמגבלות התקציביים.

נוצרה איפוא מכוח החוק ועל פיו "פוליסה סטטוטורית", ולכן תחימת הגבול שבין סוג הנזק והסיכון המוגדר המכוסים באותה פוליסה לבין אלה שאינם נכללים בגדרה, צריכה להיעשות, במידת האפשר, על בסיס גבולות רציונאליים.

בדומה לתביעה של נפגע מבוטח, על הנפגע מוטלת החובה להוכיח תחולת של פוליסה על האירוע (המקרה הביטוחי) וכן עליו להוכיח את הנזק לו הוא טוען.