פסק-דין בתיק עש 1053/06

ערעור זה מופנה כנגד החלטת שר התקשורת מיום 04.01.06 בעניין תשלום "עמלת גבייה" בשיחות בינלאומיות מטלפונים ציבוריים, המופעלים באמצעות כרטיסים (טלפון מופעל כרטיס, להלן: " טמ"כ").

הרקע העובדתי:

המערערת (להלן: " המערערת" או " בזק") היא בעלת רישיון כללי למתן שירותי תקשורת פנים-ארציים נייחים, שהוענק לה על ידי שר התקשורת בתוקף סמכותו לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982 (להלן: " חוק התקשורת") ופקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש] התשל"ב-1972, ובעלת מונופולין מוכרז בתחום זה.

על פי סעיף 24 לרישיון מחוייבת המערערת לאפשר חיבור של הרשת הציבורית שלה למערכות התקשורת של בעלי רישיונות כלליים למתן שירותי תקשורת (קישור גומלין), ובהם בעלי רישיונות כלליים לאספקת שירותי תקשורת בין-לאומית, כולל משיבות 3 (012 קווי זהב בע"מ להלן: " קווי זהב") ו- 4 (ברק אי.טי.אס 1995 - החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ, להלן: " ברק").

קישור הגומלין דרוש כדי לאפשר לכל צרכן, המבקש להתקשר לחו"ל מקו "בזק" פרטי או ציבורי, גישה חופשית לכל אחד מהמפעילים הבינלאומיים, באופן שיוכל להתקשר לחו"ל באמצעות מפעיל על פי בחירתו.

בין יתר השירותים שסיפקה בזק על פי חובתה להבטחת נגישות שיוויונית לצרכני קצה, ניתנה לצרכנים אפשרות לחייג לחו"ל באמצעות ברק וקווי זהב מטמ"כ, הן באמצעות כרטיס "טלכרט" המשולם מראש (pre paid) והן באמצעות "בזקכרט" המשולם בדיעבד  (post paid).

על שיחות המבוצעות מטמ"כים משלמות ברק וקווי זהב לבזק עבור כל דקת שיחה וכן תשלום נוסף של 0.28 ש"ח עבור כל שיחה.

אין חולק כי בין בזק לברק וקווי זהב נחתמו הסכמי קישור גומלין, אלא שנושא הגישה מטמ"כים לא הוסדר באותם הסכמים.

במקביל לשירותי קישור גומלין, שמעניקה בזק לברק וקווי זהב, מקבלת בזק מהחברות הנ"ל שירותי בזק בינלאומיים עבור לקוחותיה העושים שימוש בטמ"כ.

המחלוקת נשוא הדיון שבפני עניינה ניכוי חד צדדי שביצעה בזק מתשלומים אותם היה עליה לשלם לברק וקווי זהב בגין שירותי בזק בינלאומיים, בהתבסס על דרישתה לתשלום אותו ביקשה להשית עליהן בגין פערים שנתגלו בין יחידות המניה שהחברה מכרה אמצעות כרטיסי טלכרט, לבין יחידות המניה בהן נעשה שימוש בפועל לשם ביצוע שיחות לחו"ל באמצעות טמ"כים, באופן שלטענתה כמות יחידות המניה שבוצעו בפועל עלתה על כמות היחידות שנמכרו ובכך נגרם לה חסרון כיס.

דהיינו, החל מחודש ינואר 2002 קיזזה בזק מהתשלומים אותם היה עליה לשלם לברק וקווי זהב, עבור שירותים שסופקו על ידן, את התמורה הנוספת לה היא זכאית, לגרסתה, עבור השירותים אותם סיפקה להן.

התשלום אותו דרשה וקיבלה בזק, כמתואר לעיל, הוגדר על ידה כ"עמלת גבייה" ששיעורה 5.72%.

בחודש ספטמבר 2003 הודיעה בזק לקווי זהב וברק על דרישה לתשלום עמלת גבייה רטרואקטיבית לתקופה שתחילתה יוני 1997 ועד דצמבר 2001.

קווי זהב לא השלימה עם דרישה זו ופנתה למשרד התקשורת, אשר החל לבחון את הסוגייה במסגרת הליכים לפי סעיף 5 לחוק התקשורת.

בחודש יוני 2004, בטרם הושלם הליך הבירור, ביצעה בזק קיזוז בשעור עמלת הגבייה הרטרואקטיבית אותה דרשה, למרות הוראת משרד התקשורת לפיה על בזק להימנע מצעדים חד צדדיים בטרם תוכרע המחלוקת.

בהחלטת שר התקשורת נשוא הערעור שבפני, התקבלה עמדת ברק וקווי זהב לפיה בזק מחוייבת במתן שירותי גישה מהרשת שלה אל שירותיהם של המפעילים הבינלאומיים. עבור שירות גישה זה על המפעילים לשלם לבזק בהתאם לתעריפי קישור-גומלין הקבועים בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (תשלומים בעד קישור גומלין), התש"ס-2000, תשלומים אלה ממצים את התשלומים שעל המפעילים הבינ"ל לשלם עבור שירותי הגישה, ואין להוסיף עליהם. משכך, אין בזק רשאית לנכות מתשלומי ההעברה שהיא משלמת למפעילים הבינלאומיים בגין שיחות בין-לאומיות המתבצעות בטמ"כים באמצעות כרטיסי טלכרט כל סכום בגין "פערי הגבייה" הנטענים.

בהמשך למסקנה זו הורה השר לבזק לחדול לאלתר מכל קיזוז בגין "עמלת גבייה" ולהחזיר לברק וקווי זהב את הסכומים אותם קיזזה מתשלומי ההעברה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

בכתב הערעור נטען, כי ההחלטה הנ"ל לוקה בחוסר סבירות והיא כוללת הוראות החורגות מסמכותו של השר.