פסק-דין בתיק עש 1039/05

1.         ערעור זה עניינו שומת עסקאות שהוציא המשיב למערערת בגין פיצוי (2 תקבולים) שקיבלה המערערת מעיריית חיפה בקשר להליך של הפקעת מקרקעין.

לטענת המשיב מדובר בפיצוי בגין הפקעת מקרקעין, החייב במע"מ ואילו המערערת טוענת כי התקבול הוא פיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, ושבגינו אין חובה לשלם מע"מ, מאחר שאינו בגדר עסקת מכר.

השגה שהוגשה למשיב, נדחתה.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

2.         המערערת רכשה במאי 1998 זכות חכירה לדורות (עד ליום 30/11/2080) בחלקים (16.345 דונם) בחלקה 05 בגוש 10876/05 (להלן: החלקה ), עליה ממוקם ופועל בית מטבחיים שבבעלותה - חלקה הידועה כמתחם בית המטבחיים. זכויות החכירה בחלקה נמכרו למערערת במסגרת תיק פירוק של "החברה הצפונית העמק מפעלי בשר 1999 בע"מ", אשר עסקה בתחום זהה. העסקה האמורה אושרה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 11/5/98.

3.         ב- 9/7/98 פורסמה למתן תוקף תוכנית חפ/1970א - תוכנית גשר חירם (להלן: התוכנית ). על פי התוכנית האמורה יועד להפקעה שטח של כ- 4 דונמים (3.917 דונם) מן החלקה למטרות דרך ושטח ציבורי (להלן: הקרקע שהופקעה ). על השטח שהיה מיועד להפקעה נמצאו מבנים שונים ושטח של כ- 326 מ"ר, אשר יועדו להריסה.

4.         הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה (להלן: הוועדה המקומית ) הגישה תביעה נגד המערערת בבית המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ 350/99) לסלק ידה מ הקרקע שהופקעה ולמסור לידה את החזקה בה. המערערת התנגדה לבקשה.

במסגרת ניהולה של התובענה האמורה, הגיעה המערערת מצד אחד, ועיריית חיפה (להלן: העירייה ) והוועדה המקומית, מצד שני, ביום 30/11/00 להסדר פשרה (להלן: ההסכם ), שקיבל תוקף של פסק דין (נספח ב' לכתב הערעור). על-פי האמור ב הסכם, היה אמור להיקבע פיצוי המגיע למערערת בגין היקף ושווי הפגיעות האמורות, וכי שיעור הפיצוי ייקבע על ידי בורר, ולא יפחת מסך של 450,000 דולר (להלן: תשלום המינימום ). 

5.         העירייה העבירה באמצעות חברת יפה נוף תשלום מינימום של 1,869,300 ש"ח, ולעניין יתרת הפיצוי הועבר הנושא להכרעת הבורר.

עם ביצוע תשלום המינימום דיווחה המערערת למע"מ על תקבול זה כעסקת 0 (אפס).

6.         ביום 28/10/03 נתן הבורר (השופט בדימוס שלום ברנר) את פסק-הבוררות בתביעה שהגישה המערערת נגד העירייה והוועדה המקומית, כנתבעות (להלן: הנתבעות ).

בסמוך לאחר קבלת פסק-הבוררות פנתה המערערת באמצעות בא כוחה אל הבורר, בבקשה לתיקון טעות בשל השמטה, בנושא חיוב במע"מ על סכומים מסוימים שנפסקו לחובת הנתבעות, לרבות סכום הפיצוי בגין העברת הזכויות האמורה בחלק מן החלקה.

לאחר שנתקבלה תגובת הנתבעות לבקשה האמורה, לפיה אין הפיצוי מחייב בתשלום מע"מ, ניתנה החלטה על ידי הבורר המאשרת עמדה זו.

הליך הבוררות בקשר לנושא אחר עדיין תלוי ועומד בבית המשפט, בבקשה שהוגשה על ידי הנתבעות לביטול פסק-הבוררות (ללא קשר לפיצוי האמור).

7.         באוקטובר 2004 העבירה העירייה סכום נוסף למערערת על סך של 701,547 ש"ח, על חשבון הפיצוי שנקבע בפסק-הבוררות. המערערת לא דיווחה על תקבול זה למע"מ.

בדצמבר 2004 הוצאה שומת עסקאות על שני התקבולים הנ"ל. לאחר שהוחל בביקורת על ידי מע"מ והוצאה שומת עסקאות, שילמה בסופו של דבר המערערת ביום 3/6/05 מע"מ בסך של 101,965 ש"ח.

השגה שהוגשה על ידי המערערת ב- 12/1/05, בגין שומת העסקאות, נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 29/4/05.

טענות בעלי הדין :

8.         המערערת דוחה את הטענה כי הפיצוי שנתקבל מן הנתבעות הוא בגין הפקעת הקרקע. לעמדתה וכמפורט בהסכם הפיצוי - הן סכום המינימום והן הסכום הנוסף - כהגדרתם בחוזה, אינם פיצוי בגין הפקעת קרקע. המערערת מכחישה קבלת כל פיצוי בגין הקרקע שהופקעה, לא במישרין ולא בעקיפין. שינוי היעוד של השטח שהופקע לשטח המיועד לצרכי ציבור הוא שלב הכרחי על פי דין, הקודם להפקעתו. שינוי כאמור זיכה את המערערת בפיצוי שהוא אחד המרכיבים בפסק-הבוררות, שבגינו נפסק הפיצוי.