פסק-דין בתיק עש 1025/04

1. נימוקי הערעור:

הערעור שבפניי הינו ערעור על החלטת בית הדין לועדות ערר מס רכוש וקרן פיצויים (להלן: " הועדה"), לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים תשכ"א- 1961 (להלן: " החוק").

בהחלטה זו דחתה הועדה את בקשת המערער למתן ארכה להגשת ערר על החלטת המשיב שניתנה ביום 26.8.91.

בהחלטת יו"ר הועדה נאמר כי איחור של 11 שנה איננו מצדיק על פי כל קנה מידה להגיש ערר ולכן נדחתה בקשתו של המערער להארכת המועד.

בנימוקי הערעור נאמר כי ביום 17.1.91, יומיים לאחר תחילת מלחמת המפרץ, נפגע ביתו של המערער בשכונת התקווה בת"א כתוצאה מנפילת טילים.

לביתו של המערער נגרם נזק רב, ובין היתר נסדקו באופן קשה קירות ביתו ותקרת הבית החלה להתפורר.

ימים מספר לאחר הפגיעה הגיעו למערער שמאים מטעם המשיב בכוונה להעריך את הנזקים שנגרמו.

ביום 11.7.91 שולם לאשת המערער, שהיא כיום גרושתו, סכום של 30,500 ש"ח בלבד.

המערער טען כי הסכום זעום הן ביחס לפגיעה ולנזק והן ביחס לסכומים שהועברו לנפגעי טילים אחרים.

המערער מנהל מזה 11 שנים תכתובת עניפה עם המשיב בנוגע לפיצויים המגיעים לו.

המערער אף העביר למשיב התייחסות מעיריית ת"א המורה על אפשרות הריסת הבית ובנייתו מחדש.

המערער טען כי חלה טעות לגבי חתימה על המסמכים המאשרים קבלת כספים מאת המשיב.

המערער ואישתו היו בסכסוך ועל סף גירושין. לכן יתכן כי אישתו לשעבר של המערער חתמה על מסמכים שונים מבלי שהדבר הובא לידיעת המערער.

לאחר פניות חוזרות של המערער התקבלה תשובה לקונית של המשיב במכתב מיום 26.8.91. המשיב הודיע למערער כי הטיפול בעניינו הסתיים באותו מועד, למרות ההתכתבויות שניהל המערער עם המשיב.

מתשובות המשיב במכתבים עולה כי היו כספים אשר שולמו ישירות לקבלנים ואילו המערער טען כי לא היו קבלנים כלל.

המערער תיאר באריכות את הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפגיעה.

לדבריו, הצעת המחיר אשר קיבל עבור שיקום הריסות הבית בשנת 93', עמדה על סכום של כ- 250,000 ש"ח.

המערער טען כי המשיב ניצל באופן ציני את תמימותו ואת אי הבנתו באשר לזכויותיו המשפטיות והחברתיות.

המערער ציין כי הוא בן 69 וחי מקצבה של המוסד לביטוח לאומי. המערער נקלע לדבריו לחובות כלכליים בעקבות האירועים שצויינו על ידו וכל פניותיו למשיב לקבל את הפרשי הכספים המגיעים לו, לא נענו.