פסק-דין בתיק עש 1003/02

1. נימוקי הערעור:

בנימוקי השומה אשר ההשגה עליה נדחתה, נאמר כי המערער ניכה תשומות בגין מסמכים הנחזים כחשבוניות מס לפי שרשימה שצורפה, מבלי שבוצעו בגינם עסקה או ניתן שירות, וזאת בניגוד לסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975 (להלן: " החוק").

החשבוניות אשר פורטו מחולקות למעשה לשלוש קבוצות - חשבוניות אוטונומיה פיקיטביות, חשבוניות אוטונומיה שדווחו באיחור וחשבוניות פיקטיבית.

בכתב הערעור נאמר כי המשיב הוציא שומת תשומות למערער המתייחסת לשנים  98' - 99' ומחצית שנת 2000, כאשר השומה הינה בסכום קרן שלכ- 700,000 ש"ח.

המערער השיג על שומת התשומות ובהחלטה הקטין המשיב את החיוב לשנת 98' מסכום של כ- 318,000 ש"ח קרן לסכום של כ- 125,000 ש"ח קרן.

בהודעת הערעור נאמר כי עיקר טענות המשיב כלפי המערער, אשר עיסוקו בעבודות טיח וריצוף, הן כי מממצאי הביקורת עלה שלא בוצעו עסקאות בין המערער לבין אברהים עקל, והיל הינדי, סעיד אבדו וברגותי - מוציאי המסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס.

המערער טען כי אין לקביעות אלה של המשיב כל שחר, שכן לא ניתן היה לבצע עבודות טיח וריצוף ולשלם למע"מ את מס העסקאות מבלי להעסיק כ"א כמתואר בחשבוניות.

המערער טען כי על המשיב להחזיר אם כן את כל מע"מ העסקאות.

המערער טען עוד כי היו לו חוזים כתובים עם כל ספקי כ"א אשר צוינו לעיל שנתפסו על ידי המשיב ונמצאים ברשותו.

הקבלנים נבדקו אישית על ידי רוה"ח של המערער כדי לוודא את רישומם כעוסקים ובעלי אישורים על פטור וניכוי במקור.

המערער טען כי מי שערך מטעם המדינה את ההסכם עם הרשות הפלסטינית בדבר התחשבנות עם מע"מ, צריך לעמוד לדין על רשלנות בעריכת הסכם הפוגע באזרחי המדינה שלא כדין וכי עמדתו של המשיב היא שערורייתית.

בסופו של דבר, נטען כי כל העסקאות המתוארות בחשבונית, הן עסקאות אמת של העסקת כ"א על ידי המערער מהגורמים שמסרו לו את החשבונית.

2. תשובת המשיב:

בכתב התשובה נאמר כי המערער הוא קבלן כ"א וכי מחקירת המשיב עלה שהמערער ניכה תשומות שלא כדין.

המשיב ציין כי איברהים עקל, אחד ממוציא החשבוניות הודה בחקירתו כי מכר למערער מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מבלי שעמדה מאחוריהם כל עסקה. גם ג'אבר עאטף, מי שסיפק את החשבוניות לכאורה של חברת ברגותי, הודה בחקירתו כי מכר אותן למערער מבלי שעמדה מאחוריהן עסקה.

והיל הינדי, אשר הוציא אף הוא חשבוניות לכאורה, לא אותר לחקירה. אולם, מחקירת המשיב עולה כי הסכומים הנקובים בחשבוניות לא שולמו לו בפועל על ידי המערער.

אין מחלוקת כי המערער לא הגיש דו"ח נוסף, בגין עסקאות אשר ערך עם עוסקים הרשומים בשטחי המועצה הפלסטינית, ולכן לא ברורה טענתו כי פעל כדין.

אין בדין הוראה המתייחסת להארכת מועד להגשת הדו"ח הנוסף. חשבונית שלא דווחה במשך שישה חודשים לאחר הוצאתה, לא תיכלל בהתחשבנות שבין הצדדים והמשיב לא יוכל לקבל מהרש"פ את המס שנקבע.

לאור כל האמור לעיל, נטען כי יש לדחות את הערעור.