פסק דין בתיק ערר 904/09

ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה                                                           ערר מס' 904/09

(כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995                            

בעניין:                                     סיוון כהן                                                                                                                                                                                 העוררת

                                                            נ   ג   ד

דרך ארץ הייוייז ( 1997 ) בע"מ

                                                ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

                                                                                                            המשיבה

פ ס ק  -  ד י ן

העובדות וטענות הצדדים

1.                  במועדים הרלבנטיים לערר הייתה העוררת הבעלים הרשום של רכב מ"ר 9095723 (להלן: " הרכב"). המשיבה, בעלת הזיכיון עפ"י חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק") חייבה את העוררת בחיובי אגרת נסיעות וכן בפיצוי והחזר הוצאות (להלן: " פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק, ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: " תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובי אגרה, בגין נסיעות שבוצעו ברכב בכביש האגרה.

2.                  בכתב הערר, שהוגש ביום 20.7.09, ביקשה העוררת שיבוטלו כל החיובים שהושתו עליה על ידי המשיבה, למעט חיובי אגרת הנסיעות. להלן קיצור טענות העוררת: הודעות החיוב של המשיבה נשלחו לכתובת "רחבת תמנע 16 קרית גת" (להלן : "הכתובת הרשומה") בה בעת שמאז חודש אוקטובר 2006 העוררת התגוררה אצל הוריה בכתובת "הר פאר 18 קרית גת" (להלן: "הכתובת העדכנית"); הרכב נמצא רוב הזמן בשימוש הוריה, והיא אינה יודעת אודות נסיעותיו. מחלק הדואר הכיר את הוריה והיה מוסר מידי פעם לאביה דואר שמוען לכתובת הרשומה, והודעות תשלום שהגיעו בדרך זו - שולמו. לערר צורף צילום של 4 חשבוניות: נספח א' לתגובת המשיבה, כ"מקור", נספח יב' לתגובת המשיבה כ"העתק", נספח יג' לתגובת המשיבה כ"העתק", נספח יד' לתגובת המשיבה כ"מקור". לטענת העוררת את זו האחרונה היא קיבלה בסוף חודש יוני 2009, ורק עם קבלתה ראה אביה את הכיתוב שלחובתה חיובים קודמים בסך העולה על 5,000 ש"ח - כיתוב שלא הופיע על גבי חשבוניות קודמות. כשפנה אביה למשיבה, הופנה לעוה"ד פישר, המטפל בגביה, וכל הסבריו על אי קבלת החשבוניות לא הועילו. העוררת טוענת, כי מעת שלא קיבלה את הודעות החיוב, ואין זה משנה שהמשיבה לא ידעה על כתובתה החדשה - אין המשיבה זכאית לחייבה בפו"ה, וכן כי אין כל הצדקה להעשיר את המשיבה כתוצאה מכישלון מסירת החשבוניות בדואר.

3.                  בתגובתה מיום 10.9.09, טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחיית הערר. לטענת המשיבה, העוררת חויבה כדין בחיובי הפו"ה וזאת משום שלא שילמה את חיובי האגרה במועד וכי אלו נשלחו אליה לפי המען הרשום ברשות הרישוי, כנדרש בדין. בנוסף, המשיבה מבקשת שהוועדה תבחן האם הערר הוגש במועד.

לתגובתה צירפה המשיבה מסמכים שונים ובכלל זה פרטי החשבוניות ורישומי הדואר ביחס לאלו שנשלחו בדואר רשום, וזאת עד לחשבונית שהופקה ביום 28.7.09 (נספח טז' לתגובת המשיבה). בהמשך נתייחס לחשבוניות נוספות שנצברו לחובת העוררת ושלא נכללו בתגובת המשיבה לערר (להלן:" החשבוניות המאוחרות").

מרישומים אלה, עולה, כי עד לחשבונית טז' הנ"ל, ועד בכלל, לעוררת הופקו בסך הכול 16 חשבוניות ביחס לרכב. החשבוניות הופקו בין יום 29.1.08 (חשבונית נספח א') ויום 28.7.09 (חשבונית טז'), והן כוללות חיובים בגין 70 נסיעות וכן חיובי פו"ה בגין אי תשלום במועד.

כל החשבוניות נשלחו לכתובת הרשומה.
החשבוניות שכללו חיובי פו"ה, נשלחו בדואר רשום (בהתאם לתקנה 5 לתקנות האכיפה). רישומי הדואר מציינים לגבי חשבוניות נספחים ד', ה' - יג', "הנמען עזב" ולגבי חשבונית טו' מצוין "נמסר לנמען".

4.                  ביום 26.7.10, התקיים דיון בערר. לדיון התייצבו בא כוח המשיבה ואביה של העוררת, מר יעקב כהן (להלן: "האב"), שמסר עדות בפנינו.

האב ציין, כי למיטב זכרונו הוא ומשפחתו עברו להתגורר בכתובת העדכנית בשנת 2005 וכי קודם לכן התגוררו בכתובת הרשומה.

לשאלה מדוע הכתובת העדכנית לא עודכנה במשרד הפנים או ברשות הרישוי לאחר המעבר, השיב "אין לי תשובה לזה. חלק מהחשבוניות הגיעו אלינו באמצעות הדוור".

לשאלה מדוע לאחר תשלומה של חשבונית נספח א' בתחילת שנת 2008, ובמשך 14 חודשים לאחר מכן לא שילמו כל חשבונית, לא יזמו קשר עם המשיבה ובד בבד המשיכו לבצע נסיעות על כביש האגרה, ביודעם שהכתובת אינה מעודכנת, השיב "על הרכב נסעו שלושה נהגים שכל אחד מהם לא ידע את רעהו. יש פה תשלומים של בערך 600 ש"ח שכן שולמו, ואני רוצה לומר שאם יש כאן מגמה של לא לשלם אז גם אלו לא היו משולמים, אלו שלא שולמו נשלחו לכתובת הישנה ולא הגיעו לידנו".