פסק-דין בתיק ערר 709/09

ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה                                                       ערר מס' 709/09

(כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995

בעניין:                          אורי בן דוד

                                                                                                העורר

                                                נ   ג   ד

                                    דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

                                    ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

                                                                                                המשיבה

פ ס ק  ד י ן

רקע עובדתי ודיוני

1.      במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ"ר 2046568 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת הזיכיון לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק"), חייבה את העורר בפיצוי והחזר הוצאות (להלן: " פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: " תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובי אגרה שהושתו על העורר בגין נסיעות שבוצעו באמצעות הרכב בכביש האגרה.

2.      הערר הוגש ביום 10.6.09, והעורר מבקש בו את ביטול חיובי הפו"ה שהושתו עליו, מן הטעם שלא קיבל את חיובי האגרה במועדם. העורר צירף לערר צילום תעודת הזהות שלו וצילום הספח, שהונפק ביום 29.8.07, ועליו הכתובת "קשאני אליעזר 8 פתח תקווה 49428"  (להלן: "הכתובת שבתעודת הזהות"). כן צירף העורר צילום ה"מקור" של חשבונית מס' 471009 (סומנה כנספח ו' לתגובת המשיבה), וכן העתקים מחשבוניות נספחים ד' ו- ה' לתגובת המשיבה.

בתגובתה מיום 29.7.09, טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחיית הערר. בין היתר, טענה כי שלחה את החשבוניות בהתאם לדין, העורר לא שילם חיוביו במועד ועל כן חויב כדין בפו"ה. המשיבה מציינת, כי שלחה את חשבוניות כדין לכתובת שהייתה רשומה ברשות הרישוי וככל שלא עודכנה, הרי שהעורר נושא באחריות לכך. עוד טוענת המשיבה כי חשבונית נספח ו' לתגובתה (שהעורר צירף, כאמור) נמסרה לנמען ושלוש אחרות שגם הן נשלחו בדואר רשום, לא נדרשו על ידו. עוד מציינת המשיבה כי שתיים מן החשבוניות שולמו בבנק, היינו באופן המחייב אחיזה בחשבונית. המשיבה צירפה לתגובתה ראיות, שלטעמה, מקימות את חזקת המסירה של הדואר הרגיל [תקנה 5(ב) לתקנות האכיפה], ביחס לחשבוניות האגרה נספחים א', ג' לתגובה, שנשלחו בדואר רגיל. כמו כן, מבקשת המשיבה כי הוועדה תבחן האם הוגש הערר במועד.

כן צירפה המשיבה לתגובתה תדפיסים שונים הנוגעים לחשבון העורר, וכן את פרטי החשבוניות ורישומי הדואר לגבי אלו שנשלחו בדואר רשום. מעיון בנספחים אלו עולה התמונה הבאה:

לעורר הופקו בסך הכול 8 חשבוניות רלוונטיות, החל מיום 28.12.08 (חשבונית א') ועד יום 28.6.09 (חשבונית מס' 1092281548, שפרטיה לא צורפו לתגובת המשיבה לערר), בגין 81 נסיעות. כל החשבוניות נשלחו לכתובת "ת"ד 3241 0 0 רמות השבים 45930" (להלן: "הכתובת ברשות הרישוי"). שתיים מן החשבוניות כללו חיובי אגרה בלבד ועל כן נשלחו, לטענת המשיבה, בדואר רגיל (חשבוניות א', ג') בהתאם לתקנה 5 לתקנות האכיפה. שתי החשבוניות הללו שולמו בבנק לאחר המועד האחרון לתשלומן והעורר חויב בגינן בחיובי פו"ה. יתר החשבוניות כללו חיובי פו"ה (חלקן בצירוף חיוב חדש בגין אגרה) ובמצוות התקנה הנ"ל נשלחו בדואר רשום. לצד חשבוניות נספחים ב', ד', ה' צורף פלט חברת הדואר המציין "לא נדרש על ידי הנמען", לצד חשבונית נספח ו' צורף פלט המציין "נמסר לנמען" ולצד חשבונית נספח ז' צורף פלט המציין "ממתין למסירה".  

לגבי חשבונית ח', כאמור, לא צירפה המשיבה ראיות כלשהן, והנחתנו היא שגם אם נשלחה לעורר, היא לא נמסרה לעורר, כטענתו, לא בפועל ולא מכוח חזקת המסירה.

3.      ביום 13.4.10 התקיים דיון בפנינו, במהלכו שמענו את עדות העורר.

העורר הוסיף בעדותו, כי ביקש לא פעם לשלוח לכתובת מסוימת ולמרות בקשותיו המשיכה המשיבה לשלוח לכתובת אחרת, שבה הוא לא מתגורר.

העורר ציין כי בישוב רמת השבים, יש דואר מרכזי והדואר אינו מחולק לבתים. העורר ציין כי הכתובת ברשות הרישוי הייתה כתובת של בית ששכר ברמות השבים, אותו עזב עוד קודם למועדים הרלוונטיים לערר, וכי הוא לא יודע כיצד הכתובת הזו הגיעה לידי המשיבה, והעלה את האפשרות כי היה זה כשרכש את הרכב, במסמכי הרישוי.