פסק דין בתיק ערר 610/09

ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה                                                           ערר מס' 610/09

(כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995                            

בעניין:                                     פריג' נקא ראתב

                                                                                                העוררת

                                                            נ   ג   ד

                                                דרך ארץ הייוייז ( 1997 ) בע"מ

                                                ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

                                                                                                המשיבה

פ ס ק  -  ד י ן

העובדות וטענות הצדדים

1.                  במועדים הרלבנטיים לערר הייתה העוררת הבעלים הרשום של רכב מ"ר 3240708 (להלן: " הרכב"). המשיבה, בעלת הזיכיון עפ"י חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק") חייבה את העוררת בחיובי אגרת נסיעות וכן בפיצוי והחזר הוצאות, כמשמעותם בס' 12 לחוק, ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל)(אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: " תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובים בגין נסיעות שבוצעו ברכב בכביש האגרה.

2.                  בכתב הערר, שהוגש ביום 17.5.09, ביקשה העוררת כי יבוטלו כל החיובים שנוספו לחובתה מעבר לחיובי אגרת הנסיעות, בסך של 14,000 ש"ח. בד בבד ביקשה העוררת את עיכוב הביצוע. את הערר ובקשת עיכוב הביצוע תמכה בתצהיר. לטענת העוררת, "אף פעם לא רכשה רכב ו/או היה בחזקתה רכב", וכי הרכב נרשם על שמה "כנראה בטעות ו/או במרמה ... ללא הסכמתה ו/או ידיעתה". העוררת מציינת כי בשנים 2005-2009 שהתה בחו"ל לצורך לימודים "באחת האוניברסיטאות המוכרות" (בתצהיר צוין כי היה זה בירדן, וכן צורפה "תעודת בירור פרטים על נוסע" ממשרד הפנים המתעדת כניסות ויציאות תכופות של העוררת מן הארץ בשנים 2003 - 2008) ועל כן לא ידעה כי נרשם על שמה או שהוא מבצע נסיעות בכביש 6. העוררת טוענת כי הגיעה למשרדי המשיבה על מנת לצרף רכב אחר למנוי ואז גילתה לתדהמתה שעל שמה חוב עצום בגין הרכב הרלוונטי. העוררת טוענת כי לא קיבלה חשבוניות וכי המשיבה לא שלחה אותן וכי רק לאחר שהצטבר לחובתה חוב עצום החלה המשיבה לשלוח חשבוניות בפועל, וכי אילו היתה מקבלת חשבוניות, "היתה יודעת שישנו רכב הרשום על שמה ובודקת ו/או מבררת את העניין אל מול המשיבה". העוררת טוענת עוד, כי המשיבה לא נקטה ב"שקידה סבירה" על מנת לאתרה ונמנעה מלנקוט בפעולות פשוטות וקלות יותר, בטרם החליטה להעביר את התיק לגביה.

יצויין, כי מהאמור בתצהירה של העוררת (ס' 5) משתמע כי הטעם לאי קבלת חשבוניות מן המשיבה הוא השהות בחו"ל. בתצהיר לא מובאת הטענה כי החשבוניות לא נשלחו כלל.

3.                  בתגובתה מיום 29.6.09, טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחיית הערר. לטענת המשיבה, העוררת חויבה כדין בחיובי הפו"ה וזאת משום שלא שילמה את חיובי האגרה במועד. המשיבה טוענת כי ככל שלעוררת טענות כלפי צד שלישי עליה להפנותן אליו, וכי היא החייבת הנכונה כלפיה. בנוסף, המשיבה מבקשת שהוועדה תבחן האם הערר הוגש במועד.

לתגובתה צירפה המשיבה מסמכים שונים, ובכלל זה פרטי החשבוניות ורישומי הדואר ביחס לאלו שנשלחו בדואר רשום.

מרישומים אלה, עולה, כי עד להגשת התגובה, לעוררת הופקו בסך הכול 6 חשבוניות ביחס לרכב. החשבוניות הופקו בין יום 12.5.04 (חשבונית א') ויום 12.10.04 (חשבונית ו'), והן כוללות חיובים בגין 74 נסיעות וחיובי פו"ה, וכולן נשלחו לכתובת "כפר קאסם 0 כפר קאסם 49940" (להלן: "הכתובת הרשומה").

מתוך חשבוניות א'-ו' הנ"ל, החשבוניות שכללו חיובי פו"ה, נשלחו בדואר רשום (בהתאם לתקנה 5 לתקנות האכיפה). רישומי הדואר מציינים כי חשבונית ב'חזרה למשיבה מבלי שדווחה סיבת אי המסירה ואילו חשבוניות נספחים ד'-ו' חזרו בציון הטעם - "הנמען לא ידוע".

בדו"ח בקשות השירות שצירפה המשיבה, מופיע רישום מיום 1.9.04, בזו הלשון: "אמצעי אכיפה. תגיע לנחשונים".

4.                  בהחלטה מיום 5.7.09 הורה יו"ר הוועדה על עיכוב הביצוע עד להכרעה בערר גופו.

5.                  ביום 13.4.10, התקיים דיון בערר. לדיון התייצב בא כוח המשיבה והעוררת עצמה.