פסק דין בתיק ערר 498/10

ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה                                                           ערר מס' 498/10

(כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995                            

בעניין:                                     אברהם אוחיון

                                                                                                            העורר

                                                            נ   ג   ד

                                                דרך ארץ הייוייז ( 1997 ) בע"מ

                                                ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

                                                                                                            המשיבה

פ ס ק  -  ד י ן

העובדות וטענות הצדדים

1.                  להלן קיצור העובדות העומדות בבסיס הערר:

במועדים הרלבנטיים לערר היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ"ר 6361823 (להלן: " הרכב") ביצע באמצעותו נסיעות בכביש האגרה מס' 6, החל מפברואר 2008 וחויב בגינן באגרה על ידי המשיבה, בעלת הזיכיון עפ"י חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק"). החשבוניות נשלחו על ידי המשיבה לכתובת: "אליעז רפאל 6  16 תל אביב יפו" (להלן: "הכתובת הרשומה"), שהייתה רשומה בעת ההיא במרשם רישיונות הרכב של רשות הרישוי. החשבונית הראשונה, שבתגובת המשיבה הוגדרה כחשבונית א', כללה חיוב אגרה בגין נסיעה בודדת, שולמה באיחור (של כשבוע) ובמסגרת חשבונית נספח ב' לתגובתה, המשיבה חייבה את העורר בחיוב פיצוי והחזר הוצאות (להלן: " פו"ה"), כמשמעותו בס' 12 לחוק, ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: " תקנות האכיפה"), בגין אי תשלום חשבונית א' במועד. חיוב פו"ה זה, בוטל על ידי המשיבה והוא אינו עומד לדיון במסגרת הערר. חשבונית נספח ג' (מיום 13.12.09), כללה חיוב אגרה בגין 2 נסיעות, ונשלחה, כך לטענת המשיבה, בדואר רגיל, לכתובת הרשומה, בהתאם לתקנה 5 לתקנות האכיפה. חשבונית זו לא שולמה תוך הזמן שנקצב בה וביום 13.1.10 חוייב העורר בפו"ה בגין כך, שנכלל בחשבונית נספח ד' לתגובת המשיבה. חשבונית ד' נשלחה אל העורר בדואר רשום (אף זאת בהתאם לתקנה 5 לתקנות האכיפה), וחזרה לידי המשיבה בציון הטעם "הנמען לא ידוע". חשבונית ה' כללה חיוב אגרה בגין 2 נסיעות והיא שולמה במועד.

המחלוקת הכספית שבין הצדדים, בהקשרן של החשבוניות, מתמצית אפוא בחשבונית נספח ד' לתגובת המשיבה, כל כולה 34.8 ש"ח.

לצערנו, הצדדים לא השכילו להגיע להבנה ביניהם בנוגע לתיק זה והינה אנו נאלצים לתת פסק דין מנומק.

2.                  טענתו המרכזית של העורר היא, שחשבונית ג' לא נשלחה אליו ("אין לי צל צילו של ספק כי החשבונית המקורית לא נשלחה אלי") והתקבלה אצלו כ"העתק" רק ביום 21.1.10 (התאריך הנקוב בסעיף 3 לערר שגוי ובסעיף 9 לו נקוב התאריך הנכון), לאחר שחלף המועד לתשלומה, יחד עם חשבונית ה'. ממילא, טוען העורר, למשיבה לא הייתה כל לגיטימציה חוקית לחייבו בפו"ה עקב אי תשלומה במועד של חשבונית ג'. את חשבונית ד' גופה, טוען העורר, קיבל רק ביום 24.2.10  וגם זאת - לא בדואר רשום כפי הוראות החוק, אלא בדואר רגיל. העורר הוסיף וטען כי החוק ותקנות האכיפה דינם ביטול, משום שהם אינם הולמים מדינה דמוקרטית ופוגעים בזכויות יסוד.

מצד הסעד, העורר מבקש את ביטולה של חשבונית ד' ובנוסף להשית על המשיבה הוצאות בשיעור שלא יפחת מ-500 ש"ח.

בכתב הערר, לא טען העורר כל טענה לעניין אי תקינות הכתובת הרשומה ככתובת לקבלת דברי דואר.

3.                  המשיבה, בתגובת שהוגשה ביום 10.5.10, טענה טענות שונות המצדיקות לטעמה את דחיית הערר. המשיבה טענה, כי עשתה את המוטל עליה בשולחה את החשבוניות לכתובת הרשומה של העורר וכי כדין הוא חוייב בפו"ה עקב אי תשלום במועד. המשיבה צירפה לתגובתה ראיות שלטעמה מבססות את משלוחן בדואר רגיל של חשבוניות האגרה נספחים ג', ה' לתגובתה,  ומבקשת להחיל ביחס אליהן את חזקת המסירה של הדואר הרגיל, הקבועה בתקנה 5(ב) לתקנות האכיפה. בנוסף, המשיבה מציינת שלאחר שהוגש הערר הוצע לעורר ביטול מלא של החשבונית שבמחלוקת, נספח ד', לפנים משורת הדין, אולם העורר סירב להצעה, ועמד על תשלום הוצאות לטובתו. בנוגע לטענות העורר בדבר אי חוקיות התקנות והחוק, המשיבה דוחה טענות אלו ומפנה לפסיקות שונות של הוועדה בעניין זה וכן לתוצאות עתירה שהוגשה לבית המשפט העליון.

4.                  ביום 23.3.11 התקיים דיון ראשון בערר. לדיון התייצבו העורר, בא כוח המשיבה, מר רן משאש, עובד דפוס בארי, מר דוד פלומין, עובד המשיבה. תצהיריהם של שני האחרונים צורפו לתגובת המשיבה, ולבקשת העורר הם זומנו לעדות.  

בפתח הדיון נשאל העורר מהו הסעד אותו הוא מבקש, לאחר שהמשיבה הציעה לו ביטול מלא של החשבונית שבמחלוקת, נספח ד', והשיב כי הוא עומד על הוצאות שנגרמו לו עקב כך שהמשיבה אילצה אותו להגיש ערר למרות שעוד קודם להגשתו הבהיר לה שלא קיבל את חשבונית האגרה שלגביה הושת חיוב הפו"ה.