פסק-דין בתיק ערר 480/11

רקע וטענות הצדדים

1.                  העוררת טוענת בכתב הערר, כי היא הייתה הבעלים הרשום של רכב מס' 65-462-58 (להלן - "הרכב"), ובמועד כלשהו בשנת 2010, היא מכרה את הרכב והעבירה את הבעלות בו לקונה. לאחר המכירה והעברת הבעלות, בוצעו מס' נסיעות באמצעות הרכב בכביש האגרה, והעוררת חויבה בגין נסיעות אלה, משום שהרכב היה רשום במסגרת הסדר מנוי אצל המשיבה  - היא בעלת הזיכיון לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן - " החוק"), כאשר העוררת היא הבעלים של המנוי.

2.                  העוררת טוענת, כי אילו הרכב לא היה בהסדר מנוי, הרי שהמשיבה הייתה מסתייעת ברישומי רשות הרישוי ושולחת את החיובים לחייב הנכון לדידה - הוא הבעלים הרשום של הרכב במועד הנסיעות בכביש האגרה. לטענת העוררת, אין סיבה שהמשיבה לא תברר את הבעלות ברכב ברישומי רשות הרישוי גם ביחס לרכב שבהסדר מנוי. לחלופין, טוענת המשיבה, כי המנוי הוא לאדם ולא לרכב, ולכן לפני ביצוע חיובים על המשיבה לבדוק את זהות הבעלים של הרכב ברשות הרישוי. עוד טוענת המשיבה, כי ככל שקיימות בנהלי המשיבה או בהסכמיה הוראות הסותרות את טענותיה הנ"ל, הרי שהן בבחינת הוראות מקפחות בחוזה אחיד ויש לבטלן.  

3.                  המשיבה טוענת מנגד, כי החובה לעדכן את המשיבה בדבר העברת הבעלות ברכב מוטלת על העוררת, וזאת משום שבהתאם להוראת סעיף 14 לנספח התנאים הכלליים שבהסכם המנוי (אותו צירפה המשיבה לכתב התשובה), מוטלת על בעל המנוי חובה להודיע למשיבה על כל שינוי בפרטי המידע ביחס למנוי, לרבות ביחס להעברת הבעלות בו. כמו כן, טוענת המשיבה, כי עליה לברר את פרטי בעל הרכב ברישומי רשות הרישוי כאשר שהשימוש בכביש האגרה נעשה על-ידי לקוח מזדמן, אולם אין לה כל חובה כזאת במקרה של מנוי.

4.                  הערר נקבע לדיון בפני ועדת הערר ביום 15.5.2012, אולם העוררת הודיעה בבוקרו של הדיון, בכתב, כי היא לא תתייצב לדיון, בין היתר, משום שהיא בחודש התשיעי להריונה ותתקשה מאד להגיע לדיון וכן כי הוצאות ההגעה לדיון (לקיחת יום חופש מהעבודה והוצאות הנסיעה) עולים בהרבה על הסכום שבגינו הוגש הערר - 44.78 ש"ח.

5.                  עוד ציינה העוררת בהודעתה הנ"ל, כי הטענות בערר הן טענות משפטיות ולא טענות עובדתיות ולכן אין צורך בנוכחותה או בחקירתה וניתן לנהל את התיק על-ידי הגשת סיכומים. בא-כוח המשיבה הסכים כי יינתן פסק-דין על סמך כתבי הטענות שהגישו הצדדים. בהחלטתה מיום 15.5.2012,קבעה ועדת הערר,  כי יינתן פסק-דין על סמך כתבי הטענות שהוגשו לוועדה.

דיון

6.                  אין למעשה מחלוקת עובדתית בין הצדדים לערר זה. שני הצדדים מסכימים שהרכב היה בהסדר מנוי אצל המשיבה במועד ביצוע הנסיעות נשוא ערר זה, וכי העוררת הייתה הבעלים של המנוי. הסוגיה המרכזית הטעונה בירור בנסיבות ערר זה, היא האם היה על המשיבה לברר את זהותו של בעל הרכב הרשום ברשות הרישוי, או שמא בדין חייבה המשיבה את העוררת בגין הנסיעות בכביש האגרה.

7.                  סעיף 6א לחוק קובע כי:

"החייב בתשלום האגרה לפי הוראות חוק זה הוא מי שהיה בעל הרכב הרשום ברישיון הרכב במועד הנסיעה בכרב בכביש האגרה, זולת אם הוכיח שהרכב נגנב ממנו".

8.                  בסעיף 7 לחוק, העוסק בסמכויות בעל הזיכיון, נקבע כי:

"לבעל הזיכיון יהיו נתונות, לעניין הפעלת כביש האגרה, הסמכויות הבאות -

(1) ...

(2) ...

(3) סמכות לגבות אגרה באמצעות תג חיוב או אמצעים אחרים, וכן סמכות לגבות דמי גביה, פיצוי והחזר הוצאות, הכול לפי הוראות חוק זה וחוזה הזיכיון".

9.                  בתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (סכומי דמי גבייה), תשנ"ט - 1999 (להלן - " תקנות דמי גבייה") ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) אכיפת תשלומים, תשנ"ט - 1999 (להלן - " תקנות האכיפה"), אשר הותקנו מכוח החוק, נקבעו, בין היתר, ההוראות הנוגעות למנוי בכביש האגרה.

10.              תקנה 1 לתקנות דמי גביה קובעת:

""חייב רשום"- חייב בתשלום אשר לפני מועד משלוח החשבון בעבור נסיעת רכבו בכביש האגרה, התקשר בהסכם בכתב עם בעל הזיכיון שעל פיו רשאי בעל הזיכיון לחייבו באמצעות כרטיס אשראי או הוראת קבע, או באמצעות פיקדון שהפקיד אצל בעל הזיכיון, ובלבד שהסכום בפיקדון מספיק לכיסוי החוב".

11.              תקנה 2 לתקנות אכיפת תשלומים קובעת כי: