פסק דין בתיק ערר 475/09

ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה                                        תל אביב, ערר מס' 475/09

(כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995

בעניין:                          ג'מיל מטאלקה

                                                                                                            העורר

                                                נ   ג   ד

                                    דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

                                    ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

                                                                                                            המשיבה

פ ס ק   ד י ן

רקע עובדתי ודיוני

1.      במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ"ר 4302110 (להלן: "הרכב הראשון") ורכב מ"ר 4367864 (להלן : "הרכב השני"). המשיבה, בעלת הזיכיון לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק"), חייבה את העורר בפיצוי והחזר הוצאות (להלן: " פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: " תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובי אגרה שהושתו על העורר בגין נסיעות שבוצעו באמצעות כלי הרכב הנ"ל בכביש האגרה.

2.      בכתב הערר, שהוגש ביום 27.4.09 מבקש העורר כי יבוטלו חיובי הפו"ה שנצברו לחובתו ביחס לרכב השני ויושת עליו חיוב האגרה בלבד. לביסוס בקשתו טוען העורר טענות שונות, שזה עיקרן: הוא שילם את כל החשבוניות אשר היה מקבל, למרות שהן נשלחו באיחור רב. לדבריו, בחודש 07/2008 נודע לו כי יש על שמו חוב של 1,000 ש"ח ומייד הוא פנה בבקשה לביטול "הפיגורים והקנסות". המערער לא נענה על ידי המשיבה עד מועד הגשת הערר. בסמוך לפני הגשת הערר, הוא קיבל מב"כ המשיבה הודעה כי הוא חייב את הסך של 5,077 ש"ח ולפניה, לא קיבל כל הודעה. לטענת העורר, לגבי הרכב הראשון הוא שילם את כל החיובים ואין כל חוב. לכתב הערר צירף העורר צילומים של חשבוניות שונות, חלק בצורת ה"מקור" וחלק בצורת "העתק". כמו כן, צירף העורר מכתב של המשיבה, נושא תאריך 13.8.08, המתייחס לרכב השני, שכותרתו "בקשתך לביטול חיוב בגין אי תשלום במועד" ובו הצעה לעורר לקבל הנחה בשיעור 50% מחיובי הפו"ה, ובתנאי שהרכב יצורף למנוי.

3.      בתגובתה לערר טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחייתו. בין היתר טענה כי החשבוניות נשלחו לפי המען שנרשם ברשות הרישוי, בהתאם לדין, וכי אי התשלום במועד גרר חיוב פו"ה. המשיבה ציינה, כי יצרה קשר עם העורר מספר פעמים קודם לנקיטת הליכי ההוצל"פ. כן טענה המשיבה כי העורר עצמו צירף את תשובתה לפנייתו, שנשלחה כחצי שנה קודם להגשת הערר, משמע קיבל תשובה מן המשיבה.

מעיון בנספחים שצירפה המשיבה לתגובתה, עולה התמונה הבאה: ביחס לרכב השני, הופקו בסך הכול 14 חשבוניות עד הגשת תגובת המשיבה, וכולן נשלחו גם כן לכתובת הרשומה (שכ' 13  18  רהט 85357). רישומי הדואר שלצד אלו שנשלחו בדואר רשום מציינים, כי הן לא נמסרו מבלי שצוינה סיבת אי המסירה (חשבוניות לו'), או לא נדרשו על ידי הנמען (חשבוניות ל', לב', לד', לה', לז').

ביחס לרכב זה, שתי חשבוניות בלבד שולמו, באיחור (נספחים כח' ו - לא'). התשלום בוצע בבנק, היינו המשלם אחז בחשבונית, או בהעתקה.

4.      ליום 10.2.10 נקבע דיון בערר. בבוקר הדיון הגיש העורר הודעה וביקש כי הדיון יתקיים בהעדרו ובהסתמך על הטיעונים שבכתב. הדיון התקיים ובמהלכו שמענו את טענות בא כוח המשיבה. בהחלטה מאותו היום, הבהרנו כי התמונה העובדתית בתיק אינה שלימה וכי בהעדר התייצבות מצד העורר יקשה על הוועדה לתת משקל ראייתי לטענות עובדתיות שהועלו על ידו. כן ציינו, כי מרישומי המשיבה עולה שלאחר הגשת תגובת המשיבה, באו לעולם עוד חשבוניות, לרבות כאלה הכוללות פו"ה, אשר ביחס אליהן אין כל טענה מצד העורר ושלמעשה אינן חלק מן הערר. בהתחשב באלו, אפשרנו לעורר להודיע על רצונו בכינוס דיון נוסף וכן להודיע עמדתו ביחס לחיובים הנוספים. ביום 27.4.2010, הודיע העורר כי עודו עומד על בקשתו לכך שפסק הדין יינתן מבלי לכנס דיון. בנוסף, ביקש העורר, כי במסגרת הערר יכללו גם החיובים המאוחרים להגשתו וציין, כי ביחס אליהם, טענותיו זהות לאלו שנטענו בכתב הערר. בעקבות זאת, בהחלטה מיום 3.5.10, הורינו למשיבה להגיש את התייחסותה לכל החיובים המאוחרים להגשת הערר ואשר לא נכללו בתגובתה. ביום 11.5.10 הגישה המשיבה את התייחסותה לחשבוניות הנוספות ואת המסמכים הרלוונטיים להן, והתיק הועבר למתן פסק דין.

דיון

5.      מלכתחילה הערר הוגש, כאמור, ביחס לרכב השני בלבד. לגבי רכב זה נצבר רובו הגדול של החוב שבמחלוקת. למעלה מן הצורך נציין, כי טעות היתה בידי העורר משסבר כי סילק את כל חיוביו ביחס לרכב הראשון, ברם משלא הוגש הערר בגינו של רכב זה - לא נידרש לו, ובפרט כשהעורר לא התייצב לדיון על מנת להביע עמדתו ביחס לאפשרות צירוף רכב זה למסגרת הערר, ואף לא הביע עמדתו בנדון בכתב לאחר קבלת תגובת המשיבה לערר, שכללה התייחסות לרכב זה.

6.      העורר טוען, כאמור, כי שילם חשבוניות שהגיעו לידיו, למרות שהגיעו באיחור. שתי החשבוניות היחידות ששילם העורר ובאיחור, כאמור, הן נספחים כח', לא' לתגובת המשיבה.