פסק דין בתיק ערר 292/09

ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה                                                       ערר מס' 292/09

(כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995

בעניין:                          דןד בוטראשווילי

                                    ע"י עוה"ד חונגר

                                                                                                העורר

                                                נ   ג   ד

                                    דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

                                    ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

                                                                                                המשיבה

פ ס ק  ד י ן

יו"ר הוועדה, עוה"ד מנחם שח"ק:

רקע עובדתי ודיוני

1.      במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ"ר 2122810 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת הזיכיון לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995 (להלן: " החוק"), חייבה את העורר בפיצוי והחזר הוצאות (להלן: " פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: " תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובי אגרה שהושתו על העורר בגין נסיעות שבוצעו באמצעות הרכב בכביש האגרה.

2.      בכתב הערר שהוגש ביום 5.3.09, הנושא כותרת: "בקשה להסב דוחות" חתום על ידי העורר וחברת אוטו אינטרנשיונל בע"מ (להלן: "החברה"), התייחס העורר לחשבוניות מס' 92473, 61706 (סומנו כנספחים ג', ד' לתגובת המשיבה) וביקש "להסב תשלומים עבור נסיעות ואחרים במידה ובוצעו ... על שם של שייח זייד". לטענת העורר, הרכב נמכר ביום 18.11.08 למר זייד (להלן : "הקונה") והבעלות לא הועברה מכיוון שהקונה לא שילם את כל התשלומים בגין הרכב. לכתב הערר צורפו, בין היתר - חוזה מכר בין הקונה לבין החברה והעורר, הצהרת הקונה על החזקתו ברכב מיום 18.11.08, צילום "העתק" חשבונית נספח ד' לתגובת המשיבה וצילום "מקור" חשבונית ג'.

3.      המשיבה, בתגובה לערר, שהוגשה ביום 18.4.09, טענה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחייתו. המשיבה טוענת, כי פעלה כדין ובהתאם להוראות החוק והתקנות, בנוגע למשלוח החשבוניות לכתובת הרשומה ברשות הרישוי, להשתת החיובים, להשתת הפו"ה ולנקיטת הליכי הגביה. המשיבה טוענת שהעורר הוא החייב הנכון כלפיה בהתאם לסעיף 6א לחוק ואין רלוונטיות לעובדה שהרכב היה בשימושו של אחר ולמשיבה אין כל שיקול דעת בעניין זה. המשיבה טוענת עוד, כי עשתה את כל שביכולתה על מנת ליידע את העורר על החוב. בנוסף, המשיבה מבקשת שהוועדה תבחן אם הערר הוגש במועד.

לתגובתה צירפה המשיבה, בין היתר, פרטי 4 חשבוניות, רישומי הדואר ביחס לחשבוניות שנשלחו בדואר רשום, את ריכוז החשבוניות, לרבות מועדי הפקה והתשלומים, וכן "דו"ח ריכוז בקשות שירות לפי חשבון".

החשבוניות שצורפו הופקו בין יום 13.1.09 (חשבונית נספח ד') ועד יום 13.3.09 (חשבונית נספח א'). חשבונית נספח ב' הכוללת חיוב פו"ה בשל אי תשלומה של חשבונית האגרה נספח ד', נשלחה בדואר רשום ולא צורף פלט לגביה. חשבונית א' כוללת פו"ה בשל אי תשלומה של חשבונית האגרה נספח ג', וכן חיוב אגרה נוסף, ורישום הדואר שלצידה מציין "נמסר לנמען ... דווח ... ביום 22.3.09".

כל החשבוניות הנ"ל נשלחו לכתובת "נחל לכיש 37  33  אשדוד 77707" (להלן: "הכתובת הרשומה").

4.      ביום 22.11.09 הגיש העורר, באמצעות ב"כ, בקשה להזמנת עד כלפי הקונה וכן בקשה לצירוף מסמכים, מלווה בתצהיר העורר, במסגרתה הוסיף העורר טענות שונות, ובכלל זה טען שיש לראות ברכב כאילו נגנב ממנו על ידי הקונה (ובכך יש להוציאו מכלל "חייב" בהתאם לסעיף 6א לחוק) וזאת מאחר שהקונה מסרב לשאת בתשלומים למשיבה וכן מסרב לשלם לעורר את יתרת התמורה עבור הרכב. העורר ציין כי ניסה ליצור קשר עם הקונה אולם ניסיונותיו עלו בתוהו. העורר הוסיף, כי נודע לו שהקונה עוכב על כביש האגרה מספר פעמים ומשום מה המשיבה שחררה אותו לדרכו תמורת תשלום של 800 ש"ח בלבד למרות שהחוב הצטבר בינתיים לכדי אלפי ש"ח. כן ציין העורר כי הגיש תביעה לבית משפט השלום למתן סעד הצהרתי על כך שהרכב נמצא "בחזקתו ובשימושו" של הקונה. העורר ציין כי התביעה הוגשה גם נגד המשיבה, ברם לאחר שיחה עם ב"כ המשיבה הוחלט למחוק את המשיבה מן התביעה. כמו כן, נטען בבקשה שהרכב הורד מן הכביש כבר בשנת 2008, הוגשה תלונה למשטרת ישראל בגין גניבה והרכב לא עבר טסט. מעבר למסמכים שצורפו לערר, לבקשה זו צירף העורר צילום של המחאות שלטענתו קיבל מן הקונה ולא כובדו, כשעליהן חותמת לשכת ההוצל"פ, העתקים מחשבוניות נוספות שהופקו בינתיים, לאחר הגשת הערר ותגובת המשיבה לו, וכן מכתב העורר מיום 2.8.09, מופנה אל המשיבה ומפציר בה לעכב את הרכב.