פסק דין בתיק ערר 274/10

ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה                                                           ערר מס' 274/10

(כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995                            

בעניין:                                     חנה חדד

                                                                                                            העוררת

                                                            נ   ג   ד

                                                דרך ארץ הייוייז ( 1997 ) בע"מ

                                                ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

                                                                                                            המשיבה

פ ס ק  -  ד י ן

העובדות וטענות הצדדים

1.                  להלן מספר עובדות בסיסיות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:

במועדים הרלבנטיים לערר היה בעלה של העורר, מר אמיל חדד (להלן: "הבעל"),  הבעלים הרשום של רכב מ"ר 6856008 (להלן: " הרכב"). ביום 10.4.06 נפתח ביחס לרכב חשבון מנוי אצל המשיבה, בעלת הזיכיון עפ"י חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק"). חשבון המנוי, שמספרו 1887843 (להלן: "המנוי") נפתח על שם העוררת לאחר שנמסרו למשיבה ייפוי כוח והוראת קבע מתאימה. חיובי האגרה בגין הנסיעות שבוצעו ברכב, נגבו כסדרם דרך חשבון המנוי, וזאת עד לחודש יולי 2007, אז נגבה החיוב הכלול בחשבונית שסומנה כנספח ז' לתגובת המשיבה. החל מחשבונית נספח ח' לתגובת המשיבה (הופקה ביום 21.10.07) נתקלה המשיבה בסירוב מצד הבנק לכבד את הוראת הקבע. החשבוניות הנוספות שהופקו, נספחים יא' - כג' לתגובת המשיבה, סורבו גם הן על ידי הבנק של העוררת. עקב דחיית הוראות החיוב של האגרות, המשיבה  חייבה את העוררת, כבעלת המנוי, בחיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן: " פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק, ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: " תקנות האכיפה").

2.                  ביום 14.2.10 הוגש כתב הערר ובו טענה אחת ויחידה מצד העוררת, והיא - שהיות שהרכב אינו רשום על שמה, יש לפטור אותה מן התשלום ולחייב בו את בעל הרכב הרשום, קרי הבעל. בתגובתה מיום 14.3.10 ביקשה המשיבה, בין היתר, את מחיקת הערר בנימוק שהטעם שהונח בבסיסו, כאמור, אין בו מאומה בהינתן שהעוררת היא בעלת המנוי שבמסגרתו נצבר החוב. ביום 6.4.10 הגישה העוררת תגובה לבקשת המשיבה, ביקשה שלא למחוק את הערר והוסיפה טענות חדשות, שנוסחו בלשון לא בהירה, אולם ניתן להבין מהן כי העוררת טוענת לכך שהיא פנתה אל המשיבה והודיעה על סגירת חשבון הבנק שלה (שדרכו הוסדרה הוראת הקבע במנוי) ועל מעבר לבנק אחר, וביקשה את סגירת המנוי ברם המשיבה לא עשתה כן והוסיפה לשלוח את הוראות התשלום למנוי, בידיעה שהוראת הקבע שבו חסרת תוחלת. כמו כן טוענת העוררת בתגובתה זו כי חשבוניות מקור לא הגיעו לכתובתה, וכי עמדה בקשר עם עו"ד מלך, ב"כ המשיבה המטפל בגביה, בניסיון להגיע עמו להסדר בדבר תשלום מופחת, אך ללא הצלחה.

3.                  במסגרת תגובתה לערר טענה המשיבה גם את טענותיה לגופו של עניין וצירפה נספחים שונים, לרבות פרטי החשבוניות, רישומי הדואר בנוגע לחשבוניות שנשלחו בדואר רשום ודו"ח בקשות שירות לפי חשבון. כן צירפה המשיבה את טופס יפויי הכוח שנמסר לה בעת שהוקם המנוי וכן תדפיס התיק מתוך מערכת המחשב של עוה"ד מלך, בנוגע להליכי ההוצל"פ.

מעבר לפרטים העובדתיים שפירטנו בסעיף 1 לעיל, מנספחי תגובת המשיבה ניתן ללמוד שמתוך כלל החשבוניות שהופקו לעוררת, חשבוניות נספחים ט', יב', טו', יח', כ', כב' כללו פו"ה וככאלה נשלחו בדואר רשום בהתאם לתקנה 5 לתקנות האכיפה. רישומי הדואר שלצידן מציינים כי כולם נמסרו לנמען, למעט האחרונה, נספח כב', שרישום הדואר שלצידה מציין כי דבר הדואר "התקבל בקובץ לקוחות גדולים" מבלי לפרט את שעלה בגורלו.

כן עולה מרישומי המשיבה, שביום 30.7.07 נקלטה אצל המשיבה בקשה מן העוררת לקבל טופס הוראת קבע, וזה אכן נשלח אליה ביום 2.8.07. ביום 2.1.08 מתועדת שיחה שתומצתה בזו הלשון: "טוען ששלח הו"ק ממזמן כבר נמסר כי לא התקבל...". ברישום פנימי מיום 2.1.08 מצויין: "התקבלה בפקס הו"ק ע"ש חדד אמיל (לא בעלים ראשיים) + פתיחת הרשאה מהבנק. הועבר למנויים". ברישום מיום 9.1.08 מצויין - "בהמשך לפקס מ-2/1 הו"ק לא תקינה ולכן לא עודכנה - על טופס הו"ק אין חתימה של הבנק, ועל ההרשאה לא מצויין מי בעל החשבון בנוסף אם המשלם משתנה לאמיל חדד יש לפתוח מנוי חדש נשלח טופס אישורים חסרים...". הרישום הבא שכולל קשר עם העוררת או עם הבעל, מתוארך ליום 27.1.09, תחת כותרת "הסרת רכב מחשבון"  ובטור "הערה" מצויין - "לאחר זיהוי הוסר רכב הוסבר 50% סירב לשלם". ברישום מיום 20.7.09 מצויין שהתיק הועבר לטיפול משפטי. ביום 17.11.09 נפתח תיק הוצל"פ בפועל.

4.                  בדיון שהתקיים ביום 2.3.11 ויתרה המשיבה על בקשתה למחוק את הערר על הסף והסכימה להוספת הטענות שפורטו בתגובת העוררת מיום 6.4.10. מטעם העוררת התייצב לדיון הבעל והוא מסר את עדותו בפנינו. עדותו של הבעל האירה ביתר בהירות את הרקע העובדתי שביסוד הטענות וחלקי העדות החשובים להכרעה יצוינו במקומם המתאים במהלך הדיון להלן.

דיון

5.                  במסגרת תגובתה לערר ביקשה המשיבה שתיבחן השאלה האם הערר הוגש באיחור. מסקנתנו בסוגיה זו היא שפורמאלית הערר אכן הוגש באיחור, ברם בנסיבות העניין מן הדין להאריך את המועד להגשתו. את ההנמקה למסקנה זו נפרוש לאחר שנבחן את הערר לגופו.

6.                  לאחר שמיעת הטענות בדיון והשוואתן לכתבי הטענות, ניתן לנסח את יריעת המחלוקת כך: סמוך לפני סוף יולי 2007 נסגר חשבון הבנק של העוררת שבאמצעותו פעלה הוראת הקבע במנוי והיא ביקשה להעביר את הוראת החיוב לחשבון בנק של הבעל. לצורך כך פנה הבעל למשיבה בבקשה לקבל טופס הוראת קבע חדשה, וכך היה. הבעל, לטענתו, שלח את הטופס למשיבה לכל המאוחר ביום 13.8.07, אז נרשמה הקמת הוראת הקבע ברישומי הבנק (צורף תדפיס בנק המאשש זאת), היינו עוד קודם שסורבה לראשונה הוראת חיוב של המשיבה. בכך, כך נטען, עשתה למעשה העוררת את שלה וככל שהוראת הקבע לא נקלטה אצל המשיבה, היה זה באשמת המשיבה. בהמשך, ב-2 בינואר 2008 התברר לבעל שהמשיבה טוענת שלא קיבלה את הוראת הקבע, אז שלח אותה שנית. הפעם המשיבה אישרה אמנם את קבלתה, ברם ב-9.1.08 המשיבה התייחסה להו"ק כ"לא תקינה" (עקב העדר חותמת אישור של הבנק בשולי הטופס). עד שלב זה כבר באו לעולם חיוב פו"ה אחד (בנספח ט' לתגובת המשיבה) ושני חיובים בגין עמלות החזר. הבעל טען בדיון כי משלב זה, הוא סבר שהמנוי של העוררת מבוטל בכל מקרה וכי גם אם יש בעיה עם הוראת הקבע שמסר, החשבוניות תגענה לביתו והן תשולמנה ידנית. כשנשאל מה עשה לאחר שראה שהוא מקבל חשבונית שכוללות פו"ה, היינו שאינו מקבל חשבוניות אגרה לתשלום, השיב שהיו אלה "חשבונות מנופחים" שהוא לא מוכן היה לשלם. המחלוקת היא אפוא האם העוררת, באמצעות הבעל, עשתה די במשלוח הוראת הקבע (הפגומה לשיטת המשיבה), האם היה יסוד להנחתה שחשבון המנוי של העוררת מבוטל והאם נהגה באופן סביר לאחר שהחלו להגיע אליה חשבוניות פו"ה שלכאורה העידו על כך שחשבון המנוי על שמה ממשיך להיות מחויב.