פסק דין בתיק ערר 216/09

ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה                                                       ערר מס' 216/09

(כביש ארצי לישראל) התשנה - 1995

בעניין:                          מרדכי אילוז

                                                                                                העורר

                                                נ   ג   ד

                                    דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

                                    ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

                                                                                                המשיבה

פ ס ק  ד י ן

1.      במועדים הרלוונטיים לערר, היה לעורר חשבון מנוי אצל המשיבה, בעלת הזיכיון לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק"). המשיבה חייבה את העורר בפיצוי והחזר הוצאות (להלן: " פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: " תקנות האכיפה"), עקב אי כיבוד הוראות חיוב שהועברו להוראת הקבע על ידי המשיבה, לשם גביית האגרה שהוטלה על העורר, בגין נסיעות שבוצעו בכביש האגרה ברכבים המנויים.

2.      הערר הוגש ביום 16.2.09, והעורר מבקש בו את ביטול חיובי הפו"ה שהושתו עליו. לטענת העורר, עם פתיחת המנוי אצל המשיבה הוא מסר הוראת קבע בבנק איגוד, באמצעותה שולמו החיובים למשיבה. עם עזיבתו את בנק איגוד, מסר הוראת קבע בבנק החדש, אוצר החייל, וסמך על כך שהחיובים נגבים. העורר מציין, כי מעולם לא קיבל חיובים מן המשיבה לביתו. ביום 6.1.09 קיבל בדואר רשום דרישה לתשלום ומיד יצר קשר עם המשיבה וביקש לשלם את קרן האגרה. העורר טוען, כי המשיבה צוברת מספר חשבונות ורק אז שולחת הודעה על החיובים, וזאת על מנת להתעשר שלא כדין.

לכתב הערר צירף העורר תדפיס ריכוז הוראות קבע מבנק אוצר החייל, ממנו עולה לכאורה, כי ביום 13.2.08 הוקמה הוראת קבע לטובת המשיבה.

3.      בתגובתה מיום 31.3.09, טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחיית הערר. בין היתר טוענת המשיבה, כי העורר לא עדכן הוראת קבע חדשה לאחר עזיבתו את בנק איגוד והחל מחודש 9/09 (נראה כי מדובר בטעות סופר והכוונה לחודש 9/08) היא החלה להיתקל בקשיים לחייב את העורר בגין אגרת הנסיעות. לטענתה, רק בחודש מרץ 2009, העביר העורר הוראת קבע תקינה. המשיבה טוענת, כי העורר הפר את הסכם המנוי בכך שלא עדכן אמצעי תשלום תקין. המשיבה מציינת עוד, כי חשבוניות שנשלחו אל העורר בדואר רשום, נמסרו לו בחלקן.

כמו כן, מבקשת המשיבה כי הוועדה תבחן האם הוגש הערר במועד.

המשיבה צירפה לתגובתה תדפיסים שונים הנוגעים למנוי וכן את פרטי החשבוניות ורישומי הדואר לגבי אלו שנשלחו בדואר רשום.

4.      ביום 8.3.10 התקיים דיון בפנינו, במהלכו שמענו את עדות העורר.

העורר ציין כי ביום 13.2.08, סמוך לאחר עזיבתו את בנק איגוד, הוא ביצע  את הוראת הקבע ופקיד בנק אוצר החייל שלח בנוכחותו למשיבה את הוראת הקבע, כמו גם לחברות אחרות כמו סלקום ועוד. העורר אף עמד על כך שבעת הזו הוא לא עבד כלל עם בנק איגוד. העורר ציין כי עקב הבעיה שהתעוררה, הוא שלח הוראת קבע נוספת, ביום 4.3.09 וצירף לכך אסמכתא. העורר התקומם על כך שלמרות שהוא אדם חולה, המשיבה התעקשה שעליו להגיע פיזית לנקודת שירות על מנת לשלם את אגרת הנסיעות הכלולה בחשבוניות. העורר הגיע לנקודת שירות ברעננה ולדבריו גם שם סירבו לקבל ממנו תשלום, כיוון שלא נשא תעודת זהות, ורק לאחר התערבות של אדם אחר, ניאותו לקבל ממנו תשלום. העורר הוסיף כי צורת החשבוניות שנשלחו במסגרת המנוי, כאשר מצד אחד כתוב "לתשלום", ומצד שני כתוב "לא לתשלום" אינה ברורה לאדם מן השורה. העורר טען כי גם אם המשיבה לא הצליחה לגבות את התשלום, היה עליה ליידע אותו ולשלוח לו הודעה הביתה. העורר ציין כי לא ידוע לו מניין גבתה המשיבה את החיובים עד ספטמבר 08' (חצי שנה לאחר עזיבת בנק איגוד וכחצי שנה קודם למשלוח הוראת הקבע התקינה מבנק אוצר החייל, לטענת המשיבה). לגבי האפשרות שהוראת קבע של בנק אוצר החייל היא שחדלה מלהיות מכובדת בספטמבר 2008, הצהיר העורר כי בחשבונו בבנק אוצר החייל תמיד הייתה יתרת זכות ולא הייתה כל בעיה שהחיובים יכובדו ע"י הבנק.

לשאלת הוועדה, עמד העורר על כך שלא קיבל כל חשבון מן המשיבה, והחזיק בטענתו גם לאחר שהוצג בפניו כי לפי רישומי הדואר חשבונית אחת נמסרה לו (נספח מד' לתגובת המשיבה). עם זאת, ציין העורר כי יכול להיות שבנו קיבל אותה ולא העביר לו. לגבי רישומי הדואר "לא נדרש", השיב כי " הכל ייתכן במקרה של אדם חולה שמסתובב בין בתי חולים". הסבר דומה נתן העורר לשאלה, מדוע לא הבחין שחשבונו בבנק אוצר החייל אינו מחוייב לטובת המשיבה.

בהחלטה מאותו היום, הורינו למשיבה להגיש בתוך 14 ימים אסמכתא, ממנה ניתן יהיה ללמוד באמצעות איזו הוראת קבע, ודרך איזה בנק, נגבו החיובים לכל אורך חיי המנוי. כמו כן, אפשרנו לעורר להגיב תוך 30 ימים ולהגיש כל ראיה שיימצא לנכון בתמיכה לטענתו, לפיה המשיבה לא עשתה שימוש בהוראת הקבע שהועברה אליה מבנק אוצר החייל במרץ 2008.