פסק דין בתיק ערר 124/3012

1.      במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ.ר. 2793929 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס - 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העורר בחיובי אגרה בגין נסיעה בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר") שבוצעה ביום 9.3.12 ובנוסף בחיוב פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותו בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א - 2010 (להלן: "התקנות"), מן הטעם שלטענתה השימוש בוצע מבלי שהעורר נקשר עמה מראש בהסכם, בניגוד לסעיפים 3ב- 3ג לחוק.

2.      השאלה המרכזית שנתונה להכרעתנו היא האם העורר היה זכאי לפטור מתשלום האגרה והפו"ה מכוח הפטור המוענק בסעיף 18(א) לחוק למי שעשה שימוש בנתיב המהיר כשברכבו שלושה נוסעים נוספים, או, בעת שנפח התנועה בנתיב המהיר נמוך מ-1,000 כלי רכב בשעה - שני נוסעים נוספים (להרחבה בכל הנוגע למאפייני הפרויקט, המסגרת התחיקתית ושיטת ההפעלה, ראו בפסק הדין שניתן בערר 30/2011 בעניין סיוון חן).

3.      קודם שנפרט את טענות הצדדים, נוסיף בתמצית מספר מילות רקע, החשובות לעניינינו, ביחס לדרך ההפעלה של פרויקט הנתיב המהיר (להרחבה יתירה בכל הנוגע להפעלת הפרויקט והתשתית התחיקתית וההסכמית שמכוחה הוא פועל, ראו בפסק הדין שניתן בערר 30/2011 בעניין סיוון חן וכן בערר 164/2011 בעניין צבי ניסים ולביאה). באופן כללי ניתן לומר שפרויקט הנתיב המהיר בנוי משלושה חלקים מרכזיים: קטע דרך ראשון שתחילתו באזור מחלף בן גוריון, וסופו בנקודת פיצול, סמוכה למחלף שפירים, שבה ניתן לרדת מן הנתיב (הממשיך לעבר תל אביב, במקטע השני, כהגדרתו להלן) אל גשר המוביל אל החלק השני של הפרויקט (קטע דרך זה, ממחלף בן גוריון ועד לנקודת הפיצול, יכונה להלן: "המקטע הראשון"). החלק השני הוא מתחם הכולל את משרדי המשיבה, מרכז בקרה, חניון גדול, מערך הסעות, נקודות ביקורת למתן פטורים, לרבות פטור בגין רכב רב תפוסה, הרלוונטי לעניינינו, עמדות תשלום ועוד (מתחם זה יכונה להלן : "החניון"). החלק השלישי הוא קטע הדרך (שהוא למעשה המשכו הישיר של המקטע הראשון), שתחילתו באזור היציאה מן החניון וסופו באזור מחלף קיבוץ גלויות, בואכה תל אביב, עד אשר הוא מתמזג עם נתיבי איילון ( "המקטע השני").

4.      לטענת העורר, בנסיעה הרלוונטית שהו ברכב 4 נוסעים ובשלט שהקביל את פניו נכתב כי הנסיעה למי שברכבו 3 נוסעים ומעלה היא חינם. העורר טוען שהופתע לקבל חשבון לתשלום וכי לאחר בירור התברר לו שהפטור הוא למי שנרשם מראש, עובר במתקן ביקורת בחניון ומקבל פטור. העורר מוסיף כי דובר היה בשלט מטעה וכי אם היה יודע שלצורך קבלת הפטור עליו להיכנס לחניון, היה מוותר על הנסיעה בנתיב המהיר.  

5.      בתשובתה לערר טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחייתו. המשיבה טוענת כי היות שהעורר לא נרשם מראש לשירותיה, והיות שרישום הוא תנאי מוקדם לזכאות בפטור, הוא חויב כדין באגרה ובפו"ה. לטענתה, הפטור מותנה במעבר בנקודת בידוק והעורר לא עשה כן ואף לא הוכח על ידו שאכן נכחו ברכב מספר נוסעים המזכה בפטור. המשיבה מציינת כי העורר פעל בניגוד לאמור בשלטים ובניגוד לאמור בתקנות וכן כי טענת העורר לכך שהשלטים מורים שהנסיעה היא "חינם" משוללת יסוד.

6.      ביום 14.5.12 הודיע העורר שהוא אינו מעוניין להגיע לדיון לשם טיעון בעל פה, והטעים כי צילום השלטים שעליהם ביסס את עררו יעלה לו יותר מן החיוב שבמחלוקת. המשיבה מצידה הודיעה כי אף היא מסכימה שההכרעה תינתן על בסיס הטענות שנטענו בכתב. שני הצדדים הוסיפו וטענו טענות שונות לגופו של עניין גם במסגרת הודעותיהם הנוספות. העורר מצידו קבל בין היתר על שיעור הפו"ה שהושת עליו אשר לטעמו אינו משקף את עלויות הגביה של המשיבה.   

דיון

7.      אכן, כטענת המשיבה, השימוש בנתיב המהיר מותר רק למי שפועל בהתאם לאחת החלופות במוצעות בסעיף 3ב לחוק, שזו לשונו:

"3ב(א)   לא ינהג אדם ברכב בנתיב מהיר, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה:

(1)     ברכב קיים אמצעי זיהוי על פי הסכם תקף;

(2)     האגרה בעד אותה נסיעה שולמה מראש או שולמה במהלך הנסיעה בנתיב מהיר, הכל כפי שקבע בעל הזיכיון באישור הרשות הממונה;

..."

סעיף 3ג קובע -

8.      כן צודקת המשיבה בטענתה לכך שהחיוב לעבור בנקודת בידוק בכדי לקבל פטור בגין רכב רב תפוסה, מעוגנת בתקנה 18 לתקנות, הקובעת שזכאי לפטור רכב שבו שלושה או ארבעה נוסעים, לפי העניין, ואשר -  

"עבר במיתקן ביקורת, במקום שאישרה הרשות הממונה; בפסקה זו, "מיתקן ביקורת" - מיתקן שנועד לספירת הנוסעים ברכב..."

התקנות קובעות אפוא, קטגורית, שהזכות ליהנות מפטור מותנית במעבר בנקודת ביקורת.