פסק-דין בתיק ערר 1137/10

העובדות :

1.       במועדים הרלוונטיים לערר, העורר היה הבעלים הרשום של רכב מס' רישוי 32-928-53 (להלן - " הרכב"). הרכב נסע מס' נסיעות בכביש האגרה (הנסיעות בחשבונית מס' 1061535343) אשר אגרת הנסיעות בגינן שולמה באיחור (להלן - " הנסיעות נשוא הערר"). לאור האמור, נוספו לאגרת הנסיעות גם חיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן - " פו"ה") מכוח חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן - " החוק") ו תקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט - 1999 (להלן - " התקנות"). משלא שולמו חיובי הפו"ה הנ"ל, העבירה המשיבה את החוב לגבייה וכתוצאה מכך התוסף לחוב הפו"ה חוב נוסף בשל פתיחת תיק ההוצל"פ (הוצאות פתיחת תיק, ריבית ושכ"ט עו"ד).

2.       העורר טוען שלאחר שנודע לו על חוב הפו"ה, התקיימה שיחה טלפונית עם נציגי המשיבה ובמהלך השיחה נאמר לו כי במידה ויצרף את הרכב להסדר מנוי, המשיבה תבטל את מלוא חוב הפו"ה. לטענת העורר, הוא צירף את הרכב להסדר מנוי במעמד השיחה הנ"ל, וסבר כי בכך סילק את מלוא חובו למשיבה. רק לאחר שהעורר קיבל הודעה ממשרד עורכי-הדין העוסק בגבייה עבור המשיבה (להלן - " משרד הגבייה"), נודע לו כי חוב הפו"ה לא סולק והוא הועבר לגבייה בהוצל"פ.

3.       המשיבה טוענת, בין היתר, כי בשיחה טלפונית שהתקיימה עם העורר ביום 23.8.06 הוצע לו לצרף את רכבו למנוי ובכך לזכות בהנחה של 50% על חיובי הפו"ה. כמו כן, טוענת המשיבה כי בשיחה נוספת שהתקיימה עם העורר, ביום 28.9.06, ושבמהלכה הוא צירף את הרכב למנוי (ככל הנראה השיחה הנזכרת בסעיף 2 לעיל), נאמר לו כי חובות שנוצרו לפני ההצטרפות להסדר המנוי אינן נכללות במנוי, וכי עליו להסדירם מול שירות הלקוחות.

4.       עוד טוענת המשיבה כי תיק ההוצל"פ נפתח רק ביום 26.8.10, כאשר כחודש לפני פתיחת תיק ההוצל"פ התקיימה שיחה טלפונית עם העורר בה הוא יודע שוב בדבר חובו למשיבה. למרות זאת, העורר הגיש את הערר רק לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ.

5.       בהחלטתו מיום 14.10.10, התיר יו"ר הועדה דאז, לעורר, להשיב לתגובת המשיבה וציין כי על מנת שתינתן לטענות משקל ראייתי, על העורר לגבותן בתצהיר ערוך כדין. ביום 7.11.10 הגיש העורר תצהיר מטעמו.

6.       בדיון שהתקיים בפני הודעה ביום 27.12.12, מסר ב"כ המשיבה, לועדה ולעורר, תקליטורים המכילים את הקלטות השיחות המתועדות אשר קיימו נציגי המשיבה עם העורר. הועדה קבעה בהחלטתה בדיון הנ"ל כי ככל שהעורר ירצה להוסיף לטענותיו בעקבות שמיעת ההקלטות יש לו זכות לעשות כן בתוך 14 ימים. העורר לא מסר לועדה כל השלמת טיעונים מטעמו לאחר הדיון הנ"ל.

דיון :

7.       אין מחלוקת בין הצדדים שהרכב נסע בכביש האגרה, שהתשלום בגין הנסיעות נשוא הערר בוצע באיחור וכי המשיבה השיתה על העורר חיובי פו"ה לפי הדין. המחלוקת העובדתית בין הצדדים היא האם המשיבה מחלה לעורר על חוב הפו"ה עם צירוף הרכב להסדר מנוי והאם העורר יכול היה להסיק זאת בשל התנהלותה של המשיבה.

8.       מהאזנה להקלטת השיחה מיום 28.9.06 עולה שנציגת המשיבה ציינה באוזני העורר כי נסיעות שנעשו לפני המנוי אינן נכללות במנוי ובתגובה העורר מבקש לדעת מה בדבר חובו למשיבה. נציגת השירות מודיעה לעורר כי עליו לפנות למוקד שירות הלקוחות לשם הסדרת החובות והיא אף מציעה להעביר את השיחה למוקד שירות הלקוחות. מדברים אלה עולה, באופן ברור, שהעורר היה מודע היטב לכך שהיה לו חוב למשיבה שטרם הוסדר.

9.       יתירה מכך, העורר מציין בסעיף 4 לתצהירו:

"אציין כי באותה שיחה שילמתי בגין נסיעותיי בכביש 6 באמצעות כרטיס האשראי שלי ואף הסכמתי להצטרף למנוי וידאו ונמסר לי, כך ממש, כי אין לי כל יתרה נוספת לתשלום".

10.   ובכן, האזנו, כאמור, למלוא השיחה מיום 28.9.06, שבמסגרתה צירף העורר את רכבו להסדר המנוי, ולא מצאנו כל תימוכין לטענתו של העורר כי הוא שילם בגין הנסיעות במעמד השיחה שבה הוא צירף את הרכב להסדר המנוי. מהאזנה להקלטה עולה בברור שהעורר לא שילם בגין הנסיעות במעמד השיחה הנ"ל, ונציגת המשיבה ציינה באוזניו, בצורה מפורשת ושאינה משתמעת לשני פנים, כי היא איננה עוסקת בתשלומים ובחשבוניות אלא רק בפתיחת מנוי וכי הסדרת תשלומים ניתן לבצע רק באמצעות שירות הלקוחות.

כמו כן, מתדפיס מסך הגביה של המשיבה (נספח 2 לכתב התשובה) עולה כי חוב אגרת הנסיעות שולם ביום 23.8.06 ולא במעמד השיחה הנ"ל.

יתירה מכך, ממהלך הדברים בדיון שהתקיים בפני הועדה עולה שהעורר איננו זוכר את מועדי השיחות שקיים עם נציגי המשיבה והוא גם לא תיעד את מועדן ותוכנן, מכאן שאין זה סביר שהעורר יזכור את תוכנן של השיחות שהתקיימו לפני 6 שנים ויותר עם נציגי המשיבה.

11.   אנו סבורים, אפוא, שבמועד ההצטרפות למנוי העורר היה מודע לחוב הפו"ה למשיבה ולא היה כל מקום להסיק מהתנהלות המשיבה כי היא מחלה לו על חוב הפו"ה בשל צירוף הרכב להסדר המנוי. העורר מסיבותיו התעלם מהחוב ולא טרח להסדירו או להגיש ערר אלא עד שקיבל התראה ממשרד הגבייה.

12.   יחד עם זאת נראה לנו שגם התנהלות המשיבה בפרשה זו איננה נקייה מפגמים. ראשית, חיובי הפו"ה הם בגין חשבונית מחודש יוני-יולי 2006, ואילו החוב הועבר לגבייה רק במהלך חודש יוני 2010, דהיינו כ- 4 שנים לאחר שחיובי הפו"ה נצברו. בנסיבות אלה, ובמיוחד שעה שהעורר היה מנוי לרכב אצל המשיבה החל מחודש ספטמבר 2006, אין זה מתקבל על הדעת שהמשיבה לא פעלה מוקדם יותר לגביית החוב. ייתכן מאד שבשל השיהוי הניכר בגבייה העורר החל להאמין בשלב כלשהו כי המשיבה מחלה לו על החוב.

13.   שנית, משעה שהמשיבה העבירה את התיק למשרד הגבייה, העברה שהיא מוצדקת לגופו של עניין, הרי שפעילות הגבייה היתה נמרצת מדיי. מרישומי המשיבה (נספח 6 לכתב התשובה) עולה כי נציגי משרד הגבייה יצרו קשר עם העורר מס' פעמים במהלך חודש יולי-אוגוסט 2010. בשיחה מיום 1.8.10 נמסר לעורר כי יש לו חוב למשיבה, וכך גם בשיחה מיום 3.8.10, שבמהלכה העורר הודיע על רצונו לפנות לועדת הערר.

14.   בנסיבות המתוארות לעיל, היה על משרד הגבייה להמתין יותר מאשר 23 ימים בטרם פעל לפתיחת תיק ההוצל"פ (ביום 26.8.10). אין זה מתקבל על הדעת כי מצד אחד המשיבה תשתהה 4 שנים בטרם תעביר את התיק לגבייה, ומצד שני משרד הגבייה ימהר לפתוח בהליכי גבייה דווקא לאחר שהעורר הודיע על רצונו להגיש ערר.