פסק-דין בתיק ערר 1068/07

ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה                                                       ערר מס' 1068/07

(כביש ארצי לישראל) התשנה - 1995

בעניין:                          רוברט פרידמן

                                                                                                העורר

                                                נ   ג   ד

                                    דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

                                    ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

                                                                                                המשיבה

פ ס ק   ד י ן

1.      במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ"ר 4714803 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת הזיכיון לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק"), חייבה את העורר בפיצוי והחזר הוצאות (להלן: " פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: " תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובי אגרה שהושתו על העורר בגין נסיעות שבוצעו ברכב בכביש האגרה.

2.      בכתב הערר, שהוגש ביום 17.12.07, טוען העורר טענות שונות שזה עיקרן: ביום 14.11.07 נמסרה לו על ידי שליח הודעה על פסק דין (כך בלשון העורר) בסך של 1,490 ש"ח לטובת המשיבה והתברר כי מדובר בקנסות משנת 2003- 2004. מדובר על תקופה בה עבד כקבלן של חברת YES. בספטמבר 2003 הא עבר להתגורר בתל אביב וביום 5.9.03 עידכן את כתבות במשרד הפנים. בדיעבד התברר לו כי עקב סכסוך שכנים לא כל המכתבים היו מגיעים לידיו. השימוש ברכב בתקופה הרלוונטית נעשה בעיקר על ידי שני עובדים שלו. בנוסף מדובר על תקופה  שבה חלה במחלה קשה ממנה הוא סובל עד היום. למיטב זכרונו, ברגע שנודע לו על החיובים, הוא שילם אותם. זכור לו שהוא הגיש בקשה לביטול הקנסות אולם לא זוכר כי קיבל תשובה, והניח שהבקשה אושרה. בשל המחלה, זכרונו עמום ומודחק. בתקופה  הוא הסדיר מנוי וידאו ומסר את פרטי כרטיס אשראי על מנת שמקרים כאלה לא יחזרו בשל אי קבלת דואר, ומאז לא היה בינו לבין המשיבה כל קשר, עד קבלת מכתב ההתראה כאמור. המשיבה לא ניסתה ליצור עימו קשר משך כל השנים למרות שמספר הטלפון שלו היה מעודכן אצלה ולמרות שהיה ברור שיש בעיה בדואר.

3.      בתגובתה לערר טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחייתו. בין היתר, טוענת המשיבה שהחשבוניות נשלחו לפי המען שנרשם ברשות הרישוי, בהתאם לדין. המשיבה טוענת כי העורר הוא החייב הנכון כלפיה כיוון שהוא בעליו הרשום של הרכב. המשיבה מוסיפה כי העורר שילם את חשבונית א' בבנק הינו היא התקבלה אצלו. כן טוענת המשיבה שבעבר ביטלה לעורר חיוב פו"ה לפנים משורת הדין והעורר מוחזק שידע את האופן בו היא מתנהלת. המשיבה מפנה למספר רישומים אודות שיחות שנוהלו לטענתה עם העורר, ובין היתר טוענת כי העורר הופנה לוועדת הערר עוד בשנת 2003 וכן כי נמסר לו שפורום החיובים דחה את פנייתו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי פעלה לאיתור העורר בצורות שונות. לטענתה, ביום 6.8.06 נשלח לעורר מכתב התראה קודם לנקיטת הליכי הוצל"פ וביום 5.9.07, לאחר שנואשה מניסיונותיה לגבותה חוב מן העורר, פתחה את תיק ההוצל"פ. בנוסף, מבקשת המשיבה כי הוועדה תבחן אם הערר הוגש במועד.

4.      ביום 25.2.2009 התקיים דיון בפנינו. לדיון התייצבו העורר ובא כוח המשיבה. במהלך הדיון העיד העורר והשיב לשאלות הוועדה.

דיון

5.      לשאלת האיחור בהגשת הערר ולסוגיית ההוצל"פ נתייחס לאחר שנבחן את הערר לגופו ביחס לקרן הפו"ה.

6.      מעיון בנספחים שצירפה המשיבה לתגובתה ביחס לחשבוניות, עולה התמונה הבאה: לעורר הופקו תשע חשבוניות רלוונטיות. ארבע מהן (נספחים א', ג', ה' ז' לתגובת המשיבה) כללו חיובי אגרה בלבד וככאלה, כך לטענת המשיבה, נשלחו בדואר רגיל, בהתאם לתקנה 5 לתקנות האכיפה. חשבוניות נספחים ב', ד', ו', ח' כוללות חיוב פו"ה ועל כן נשלחו בדואר רשום. ביחס לחשבונית ב' רישום הדואר מציין "נמסר לנמען"; לצד חשבונית ד' פלט הדואר המציין "התקבל בקובץ לקוחות גדולים"; הפלט שלצד חשבונית ו' ו - ח' מציין כי הן חזרו לשולח מבלי שצוינה הסיבה לאי המסירה. חשבונית נספח ט' לתגובת המשיבה כוללת חיוב בגין ריבית פיגורים.

ארבע החשבוניות הראשונות, נספחים א' (מיום 27.2.03)  - ד' (מיום 29.9.03), נשלחו לכתובת "שחל 73  5 ירושלים" (להלן " הכתובת בירושלים"), ויתר החשבוניות, נספחים ה' (מיום 28.11.03) - ט', נשלחו לכתובת "צדוק הכהן 7   1 תל אביב" (להלן " הכתובת בתל אביב").  

כל החשבוניות שולמו, למעט חשבונית ב' שבוטלה ע"י המשיבה, ולמעט חשבוניות הפו"ה ד' ו- ו'.

7.      המשיבה מצידה לא הציגה ראיות כלשהן בנוגע לעצם משלוח החשבוניות שבשל אי תשלומן חוייב העורר בחיובי הפו"ה שבמחלוקת, או למועד המשלוח. כפי שנקבע על ידינו לא פעם בעבר (ראה למשל ערר 1352/04 בעניין מוריס סבג), בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע את תחולתה של החזקה הקבועה בתקנה 5 (ב) לתקנות האכיפה שעל פיה "חשבון שנשלח בדואר רגיל ... ושולמו בעדו, מראש, דמי הדואר, יראו כאילו הגיע לתעודתו ביום הרביעי שלאחר תאריך הוצאת החשבון". על פי לשון התקנה, ראש לכל על החשבון להיות "חשבון שנשלח", וכיצד נדע על כך שהחשבון נשלח אם כל שבפנינו בעניין זה הוא טענה בעלמא במסגרת כתב התשובה של המשיבה ואמירה כללית של נציגתה לפיה "על פי הרישומים הקיימים במערכת המשיבה, החשבוניות הנ"ל נשלחו" (ס' 6 לתצהיר שצורף לתגובת המשיבה). נוסיף שבעבר כבר הבהרנו (ראה למשל בערר 306/04 בעניין מכוניות מוריה) שבתצהיר שצורף לתגובת המשיבה אין כדי להוות ראיה לכך שדברי הדואר אכן נשלחו.