פסק-דין בתיק ערעור (מחוזי) 70/12

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי חיל האוויר שניתן בתיק חא/21/12 (סא"ל כרמל ווהבי - שופט; רס"ן טל אבקסיס - שופט; סרן שי פרידמן - שופט) בתאריך 4/7/2012. הערעור (חומרת העונש) התקבל.

פ ס ק - ד י ן

1.      המערער, בח"ג ש.מ., הורשע בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו בעבירה של גניבה בידי עובד ציבור, לפי סעיף 390 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 . בית הדין קמא הטיל על המערער עשרים חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה. המערער משיג על חומרת עונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל עליו.

2.      מכתב האישום המתוקן וממסמך הפרטים הנוספים שהוגש לבית הדין קמא עולות העובדות שעמדו בבסיס ההרשעה: המערער שימש כמורה בבית הספר הטכני של חיל האויר בבאר שבע והיה ממונה גם על ניהולם של שני חשבונות בנק של מועצת התלמידים. באחד מן החשבונות היה מורשה חתימה גם אחד השוחרים. במהלך שנת 2008 ועד ליוני 2011 הוציא המערער מן החשבונות סכום כולל של כ-322,000 ש"ח והעבירם לחשבונותיו הפרטיים או שמשך מהם סכומי כסף במזומן. המערער נהג להוציא כסף מן החשבונות בכל מהלך התקופה האמורה, בכל פעם סכום שבין 1,000 ל-20,000 ש"ח. המערער נהג, בחלק מן ההזדמנויות, להחתים את השוחר מורשה החתימה על המחאות ריקות ודפים ריקים, שאותם מילא אחר כך בתוכן, מבלי שהביא לידיעת השוחר כי המסמכים ישמשו להוצאת כסף מן החשבון והעברתו לרשות המערער. החקירה החלה לאחר שהתגלו חוסרים בחשבון הבנק. מפקד בית הספר פנה למערער ובפגישתם השנייה בעניין, התוודה המערער בפני המפקד על מעשיו. סמוך לאחר מכן ובטרם נפתחה  החקירה השיב המערער את כל הכסף שנטל. בחקירתו במצ"ח הודה המערער במיוחס לו והביע חרטה על מעשיו. הוא מסר כי המעשים נבעו מלחץ כלכלי כבד שבו היה שרוי.

3.      מטעם המערער הוגשו לבית הדין קמא מסמכים שתיארו את מצבו הכלכלי, והעובדה כי הוצא בעניינו צו כינוס נכסים, את מצבו הבריאותי וכן מכתבי הערכה מתלמידיו. כן צויין, כי החל מאוגוסט 2011 המערער הושעה מתפקידו כמורה, ובסופו של דבר פוטר לחלוטין ממשרתו.

4.      בגזר דינו עמד ביה"ד קמא על היבטי החומרא הניבטים ממעשי המערער, והטעים כי כישלונו של המערער כמורה ומחנך האמור להוות דוגמא אישית, מהדהד ומשווה למעשיו משנה של חומרה. כן הודגשו "מצבור של נסיבות שקורא להקלה משמעותית בעונש", ובית-הדין המחוזי אף הדגיש כי לשיקולי הקולא שמצא "יש מקום ליתן משקל משמעותי בבואנו לגזור את דינו של הנאשם".

5.      ביה"ד המחוזי מצא כי על פי עיקרי תיקון 113 לחוק העונשין מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין: "שנת מאסר ומחצה לריצוי בפועל לבין שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל", וחרף צבר נסיבות הקולא שפירט, סבר כי אין מקום לחרוג לקולא ממתחם הענישה ההולם לטעמו. משכך גזר את עונשו של המערער כאמור לעיל במתחם הענישה ששירטט.

6.      בערעורו טען ב"כ המערער כי יש נסיבות כבדות משקל המצדיקות הקלה ממשית בעונשו של מרשו. הסניגור שב ופירט אודות מצבו הרפואי של המערער, נכותו הצמיתה, הדחק הכלכלי בו היה נתון, שיתוף הפעולה של המערער בחקירה והעובדה כי השיב את כל סכום הכסף שנטל במלואו. לטעמו שיקולים אלה לא קיבלו משקל מספק בגזירת עונשו של המערער. כן צוין כי נוכח תפקידו של המערער, לנסיבות המקרה זיקה קלושה יחסית לשגרת תפקוד הצבא ולמשמעת הצבאית, ופגיעתו בצבא לפיכך, פחותה.

7.      ההגנה אף עתרה כי נקבל כראיה נוספת חוות דעת פסיכיאטרית בעניין מצבו האישי והנפשי העכשוויים של המערער.

ב"כ התביעה התנגדה לקבלת ראיה נוספת בשלב הדיון בערעור שכן לטעמה ניתן וצריך היה להגישה בפני בית-הדין המחוזי, ומשלא נעשה כך אין מקום לפתיחת המשפט מחדש.

בעקבות הערותינו, גיבשו הצדדים נוסח תמציתי מוסכם שהובא בפנינו כתחליף להגשת חוות הדעת, שממנו עולה כי המערער סובל ממחלת נפש, דיכאון מז'ורי, ולדבריו חושב מחשבות אובדניות. מאז גזר הדין חלה החמרה משמעותית במצבו. כן צוין כי עונש מאסר עלול להחמיר הן את מחלתו והן את אובדנותו.

8.      התביעה עתרה לדחיית הערעור, שכן לטעמה נוכח נסיבות החומרה שמנה בית-הדין קמא בגזר דינו ועיקרן היקפו של הסכום שנגנב, הישנות מעשי הגניבה, הימשכותם על פני שנים, כמו גם ניצול התפקיד של המערער והאמון שנתנו בו השוחרים, כל אלה בראי הפסיקה שאליה הופנינו, מצדיקים את דחיית הערעור והותרת העונש על כנו.

דיון והכרעה:

9.      מעשיו של המערער חמורים הם, באשר טמונה בהם מעילה באמון, תוך ניצול תפקידו של המערער. מעשיו חזרו ונשנו הזדמנויות רבות על פני זמן ארוך, וסך הכספים שהוציא שלא כדין היה גבוה מאוד. בכגון זה מתחם הענישה ההולם צריך להשתרע על פני תקופת מאסר שתמנה בחודשי מאסר ממושכים לריצוי בפועל. עתירת ההגנה להסתפק בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודה צבאית נדחתה, בצדק, על-ידי הערכאה קמא, ודומה כי ענישה שכזו הייתה מחטיאה את יעדי הענישה, ומשווה מימד מקל, חסר פרופורציה, לעבירה ולחומרתה.

אכן, כבר ציין ביהמ"ש העליון בע"פ 9215/04 לוי נ. מדינת ישראל (לא פורסם 23.6.2005) כי:

"עבירת המעילה בכספי ציבור שעבר המערער היא קשה וחמורה. היא כורכת עימה גזילה של כספי הציבור שהכל חייבים בשמירתם, ובמיוחד עובדי ציבור המופקדים עליהם ואחראים לשימוש בהם לצרכי הכלל ולמטרות שלהם יועדו.

שלשולם של כספי ציבור לכיסו הפרטי של האזרח איננו מסתכם רק בגרימת חסרון כיס לקופת המדינה. הוא משקף מעשה של הפרת אמון עמוקה ופגיעה בטוהר מידות כלפי המדינה וכלפי הציבור, המחייב מסר עונשי ברור והחלטי אשר יבטא כראוי את חובת עמידתו של עובד ציבור בנורמות התנהגות בסיסיות, וירתיע אחרים מפני שליחת יד בכספי ציבור העוברים תחת ידם מכח תפקידם".