פסק דין בתיק ערעור 94/12
|
ערעור בית הדין הצבאי לערעורים מחוזי |
94-12
18.11.2012 |
|
בפני : 1. אלוף שי יניב - הנשיא 2. תא"ל דורון פיילס - המשנה לנשיא 3. אל"ם ארז פורת |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: התובע הצבאי הראשי עו"ד סא"ל ארז חסון |
: טור' ס.א. עו"ד דוד ונטורה |
| פסק דין | |
1. כנגד המשיבה, טור' ס.א., הוגש כתב אישום אשר מייחס לה עבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955. כנטען, נעדרה המשיבה משירותה במפק' פקמ"ז XX מיום 27.7.2011 עד יום 22.10.2012, 454 ימים.
2. בישיבת היום בבית הדין קמא, שנועדה להקראת כתב האישום, טען סנגורה של המשיבה כי יש לבטל את כתב האישום, מטעמים של הגנה מן הצדק, שכן מן המשיבה נגבתה, עם מעצרה, אמרה שבראשיתה הוזהרה המשיבה כי החלה בהיעדרות רק ביום 27.7.2012, היינו כי נעדרה משירות כשלושה חודשים בלבד. חרף פניותיו בעניין לא נגבתה מן המשיבה אמרה נוספת. נמצא, לגישת הסנגור, כי לא ניתנה למשיבה הזדמנות הוגנת להתגונן מפני האשמה ועל כן, מטעמי "הגנה מן הצדק", דין כתב האישום להתבטל.
3. בית הדין קמא מצא לקבל את הטענה וקבע כי משהמשיבה נתבקשה "...לספק גרסא באשר לחשד של שלושה חודשי היעדרות מן השירות ומוגש כנגדה כתב אישום המייחס לה 454 ימי היעדרות מן השירות - אני סבור שנפגעה זכות יסוד של הנאשמת להתמודד בשלב החקירה עם החשדות המועלים כנגדה. לאור מה שנפסק בעניין אהרונוב נראה כי קמה לנאשמת הגנה מן הצדק ולכן אני מורה על מחיקת כתב האישום ושחרורה של הנאשמת לאלתר מן המעצר".
4. התביעה הצבאית מיהרה והגישה ערעור על החלטה זו של השופט הנכבד קמא. בהודעת הערעור מבקשת התביעה הצבאית להורות על ביטול החלטתו של בית הדין קמא ועל החזרת התיק לשם קיום ישיבת הקראה בבית הדין המחוזי.
5. התביעה הצבאית מציינת כי חומר הראיות, בכללותו, מעלה, לכאורה כי המשיבה החלה בהיעדרות ב-27.7.2011 וכי באמרה אכן נפלה טעות קולמוס, שלא עלה בידי הרשויות לתקנה ועל כן "...הוחלט לייחס את האישום על סמך הראיות הקיימות, כפי שיקרה לא פעם כאשר בידי התביעה ראיות משלימות זו את זו". צוין כי המשיבה לא טענה כל טענה קונקרטית כי שהתה בשירות במחצית השנייה של שנת 2011 ומכל מקום, גם אם תאמר כי ההיעדרות החלה ביולי 2012 - זו היעדרות בת שלושה חודשים, שגם בגינה נהוג להגיש כתב אישום לבית הדין הצבאי. צוין כי עובר להחלטתו בית הדין קמא "... לא קיבל לידיו, בוודאי לא בהליך מסודר, את מלוא חומר הראיות הקיים בתיק, לא סימנם ולא נדרש אליהם בהחלטתו הקצרה". התביעה סבורה כי בטענת ההגנה יש לראות, לכל היותר, כפירה לגבי המועדים הנקובים בכתב האישום והיה, על כן, על בית הדין קמא לקבוע ישיבה לשמיעת הראיות, שבה יתבררו מועדי ההיעדרות, משקלה של האמרה והשתלבותה עם הראיות האחרות. בדיון בערעור הבהיר התובע כי לא עלה בידיו להביא את גורמי המשטרה הצבאית לחקור פעם נוספת את המשיבה, טרם הגשת כתב האישום ומשהוגש כתב האישום לא ראה לראוי להורות לחקור שוב את המשיבה.
6. בא כוחה של המשיבה ביקש להותיר את החלטת השופט קמא בעינה. להשקפתו, משלא ניתנה למשיבה ההזדמנות להתגונן בפני האישום שיוחס לה בכתב האישום, ולאחר שהתביעה לא שעתה לפניותיו בעניין זה, עומדת למשיבה "הגנה מן הצדק" ודין כתב האישום להתבטל, כולו. מפי הצדדים למדנו כי בית הדין קמא העמיד, בפתח הדיון, בפני התביעה את האפשרות לתקן את כתב האישום באופן שתקופת ההיעדרות שתיוחס למשיבה תועמד על התקופה שלגביה הוזהרה. לטענת ההגנה משלא שעתה התביעה גם להצעה זו, לא ניתן היה להותיר את כתב האישום על כנו רק לגבי אותה התקופה ולבטלו ביחס לתקופה הנותרת.
7. אין חולק כי ברגיל יש להזהיר חשוד ביחס למלוא היקף החשדות שעומדים נגדו, בטרם ייחקר. שאלה היא מה הדין, אם לא נעשה כן, והוגש כנגדו כתב אישום שמייחס לו אישום רחב יותר בהיקפו מהחשד שלגביו נחקר. שאלה זו לא התבררה בבית הדין קמא מלוא רוחבה ועומקה, בטרם בוטל כתב האישום כולו.
8. בבסיס טענות ההגנה התיזה שלפיה נפגעו זכויותיה של המשיבה כשהואשמה בתקופת היעדרות רחבה מן התקופה שלגביה הוזהרה ונחקרה. באיזה אופן ובאיזו מידה נפגעו זכויותיה; האם פגיעה זו ניתנת לתיקון; באילו דרכים היא ניתנת לתיקון; מהו הסעד הראוי. אף שאלות אלו לא לובנו בבית הדין קמא, טרם החלטה.
9. אף לפי השקפת הסנגור, יקשה להסביר מדוע יש לבטל את כתב האישום ולו גם לגבי התקופה שלגביה הוזהרה המשיבה ונחקרה. גם הסנגור בטיעוניו התקשה להסביר עמדה זו ותלה אותה רק ב"סירוב" התביעה בבית הדין קמא לתקן את כתב האישום. מובן שבכך אין הנמקה של ממש.
10. אנו סבורים, אפוא, בראייה יחסית ולא בינארית של הדברים -
א. כי אין ספק שכתב האישום, ככל שהוא נוגע לתקופה שלגביה הוזהרה המשיבה, ממשיך ועומד, ומשכך, החלטת בית הדין קמא, ולו לגבי פרק זה, אינה יכולה לעמוד.
ב. אשר ליתרת התקופה - לגבי כך מן הראוי להידרש למלוא השיקולים הצריכים לעניין, בבית הדין קמא. זאת יש לזכור, כי הלכת
יששכרוב (ע"פ 5121/98
טור' יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461 (2006)), שבה נועץ הסנגור יתדות טיעונו, קובעת מבחנים מורכבים, שיש ליישמם על מקרה קונקרטי, תוך בחינה האם התקיימה הדוקטרינה ומהו הסעד הראוי (ר' ע"פ 4855/02
מדינת ישראל נ' בורוביץ', פ"ד נ"ט(6) 776 (2005), ישגב נקדימון
הגנה מן הצדק 492 (מהדורה שנייה, 2009)).
11. הערעור מתקבל, אפוא, כאמור. כתב האישום נותר בשלב זה על כנו. הדיון יתחדש בבית הדין המחוזי.
ניתן והודע היום, ד' בכסלו התשע"ג, 18 בנובמבר 2012, בפומבי ובמעמד הצדדים.
______________ ______________ ______________
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|