פסק דין בתיק ערעור 91/12

בית-הדין המחוזי גזר על המערער 105 ימי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונש מאסר מותנה.

בגזר דינו הטעים בית-הדין, כי היעדרותו של המערער נבעה כל כולה מחוסר שביעות רצונו מהתפקיד בו שובץ, וכי הובהר כי נעדר אף בעבר מתוך מניע דומה של שינוי שיבוצו.

2.     מתוך שנסיבות ההיעדרות לא נבעו מקשיים מבית, או קשיים אישיים אחרים, סברה הערכאה קמא, כי ההיעדרות מלווה בפגיעה במשמעת "שהיא קשה במיוחד", על רקע ניסיונו "להכתיב את רצונו" לרשות הצבא.

על רקע האמור סבר בית-הדין קמא, כי מתחם העונש ההולם:

"בהעדר כל טעם של ממש להיעדרות נע בקרוב למספר ימי היעדרותו מן היחידה".

3.     בערעורו טוען המערער, כי בית-הדין התעלם מכך שכל רצונו הוא להשתבץ במערך הלוחם ולתרום בשירות משמעותי, ולא להביא להקלה בתנאי שירותו.

הופנינו למצבו הכלכלי של המערער כמשתקף מהמסמכים שהוגשו בפני הערכאה קמא, וכן לענישה שהוטלה "במקרים דומים", הנמוכה, לטענת המערער, באופן משמעותי מהעונש שהוטל במקרה דנא.

4.     התביעה הצבאית עתרה לדחיית הערעור. להשקפתה, גם אם מדובר בעונש המצוי ברף החמור, עדיין אין מדובר בעונש המצדיק את התערבות ערכאת הערעור, ומכל מקום, בנסיבות בהן מבקש המערער לכפות את שיבוצו כפי רצונו ולצורך כך נעדר פעם אחר פעם, סבורה התביעה, כי העונש שהוטל הולם את מניעי ההיעדרות, כמו גם את עברו המכביד של המערער בהיעדרויות קודמות.

דיון והכרעה:

5.     המערער נעדר מן השירות זו הפעם הרביעית, כעת לתקופה ממושכת, וזאת מן הטעם המרכזי והוא להכתיב את רצונו היכן ובאיזה תפקיד להשתבץ. כפי שקבעה הערכאה הקמא, ובצדק, נסיבות אישיות אחרות לא היו ברקע ההיעדרות.

באימרתו מסר המערער בהתייחסו להיעדרותו כי: "הייתי עריק כי רציתי לצאת מהיחידה וזה עבד לי בפעם שעברה".      
אכן המערער טען לרצון לתרום בתפקיד לוחם, אך בה בעת אינו מתמיד בביצוע התפקידים אליהם יועד, וממאן לתרום כפי ששובץ על פי צורכי הצבא. כך עשה בעבר בהיעדרות קודמת, וכך שב ושנה על מעשיו.

בכגון זה פסקנו כי:

"חייל אשר מנסה להכתיב שיבוצו ותנאי שירותו לרשויות הצבא בדרך של היעדרויות חוזרות ונשנות שאינו לומד את לקחו ... ראוי לעונש משמעותי" (ע/85/12 טור' מאמוס נ' התובע הצבאי הראשי (2012)).