פסק דין בתיק ערעור 84/12

המערער מכר את מכשירי הסלולר שגנב כאמור, תמורת בצע כסף, לצורכי בילויים ורכישת מותרות.

זאת ועוד: המערער אף ניסה להניא את אחד החיילים מהם גנב את המכשיר הסלולרי שיבטל את תלונתו למצ"ח בעניין הגניבה.

2.   בית-הדין קמא עמד על טיבה של העבירה הפוגעת באמון של המשרתים והשוהים בכפיפה אחת עם מבצע הגניבה, ומהווה ניצול של תנאי השירות והשהות ביחידה למטרות פליליות. כן צוין כי אין זה מעשה בודד של גניבה; כי מדובר בפריטים יקרי ערך; כי מעשי הגניבה נפסקו רק בשל פתיחת חקירת מצ"ח; ומשנתפס, המערער לא ניסה לפצות את המתלוננים בגין הנזק שגרם להם.

3.   בשים לב ל"עיקרון ההלימה", כפי שנקבע בחוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (להלן : תיקון מס' 113), ולנוכח נסיבות החומרה שנמנו לעיל, מצא בית-הדין כי: "מתחם העונש ההולם את המעשים שביצע הנאשם הינו עונש מאסר בפועל שמשכו בין חודשיים לארבעה חודשים לצד רכיבי ענישה נוספים". בית-הדין גזר את עונשו של המערער כאמור מתוך הכרה כי: "למידת העונש ... תהא השפעה ארוכת טווח ... נוכח הרישום הפלילי שילווה להרשעה", תוך שהודגש כי מעשי גניבה בין חיילים ראויים להוקעה בעטייה של פגיעתם הקשה בצה"ל ובחייליו, ולאור התרשמות הערכאה קמא כי חרטתו של המערער אינה כנה.

4.   הערעור שבפנינו כוון, בעיקרו של דבר, כלפי מישכו של עונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל. לדידו של המערער, מתחם הענישה שהותווה על ידי הערכאה קמא אינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה הצבאית אליה הפנה בערעורו ועם מדיניות הענישה הנוהגת, כמשתקף מאותה פסיקה. אלה מצביעים על משרעת ענישתית נמוכה יותר מזו שנקבעה במקרה זה, וגבולה העליון הוא חודשיים מאסר לכל היותר. ומכל מקום, בבחינת מתחם הענישה שנקבע, בית-הדין קמא צריך היה לבוא לכלל תוצאה עונשית הכוללת רכיב מאסר קצר יותר, לכל היותר בן חודשיים, וזאת בתוככי מתחם הענישה שהותווה על ידו, לו היה משקלל באופן ראוי את אינטרס השיקום בין מתחם שיקוליו. הוטעם, כי העונש שהושת על המערער נושא עמו רישום פלילי מלא, שיקשה על השתלבות המערער בחברה, עם שחרורו מהצבא, וכי נסיבות המקרה אינן מצדיקות תוצאה זו.

5.   המערער סבור כי קביעת הערכאה קמא, שלא נומקה, לפיה החרטה שהביע טרם שנגזר דינו "אינה כנה", אינה מתיישבת עם הודאתו כבר בחקירתו הראשונה במצ"ח, ובפני בית-הדין.

6.   התביעה הצבאית עתרה להותרת גזר דינה של הערכאה קמא על כנו, בשל שווי מכשירי הסלולר שנגנבו על ידי המערער, הישנות מעשה הגניבה, מידה של תחכום שליווה את המעשים. כל אלה הינן נסיבות מחמירות התומכות בענישה שהוטלה. התובעת אף הדגישה, כי המערער לא עשה עד כה כל פעולה כדי לפצות את בעלי המכשירים שנגנבו, וכי בכספים שקיבל ממכירת המכשירים השתמש לצרכי מותרות גרידא.

7.   בכל הנוגע למתחם הענישה הראוי ציינה התובעת כי רמת הענישה הנוהגת הינה שיקול אחד מבין שלל השיקולים האמורים להתוות את "מתחם הענישה". מכל מקום, התובעת הגישה לעיוננו פסיקה התומכת ברמת הענישה שהוטלה על המערער.

8.   להשקפת התביעה נסיבות המקרה, על היבטי החומרה שצויינו, מצדיקים כי למערער יירשם רישום פלילי מלא כתולדה מהעונש שנגזר לו, עובדה שבית הדין קמא היה ער לה עת גזר את עונשו של המערער.

דיון והכרעה:

9.   תיקון מס' 113 לחוק העונשין קובע כי קביעת מתחם העונש תעשה על בסיס "שיקולי הלימה", ולשם כך שומה על הערכאה השיפוטית להתחשב גם:

"בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה"..(סעיף 40(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

10.נסיבות ביצוע העבירה במקרה זה רוויות נסיבות מחמירות: הישנות המעשה; שוויו של הרכוש שנגנב; נטילתו משותפיו למגורים ביחידה; מכירתו לאחרים; העובדה כי הכחיש שבידיעתו מה ארע למכשירים שגנב; והגדיל עוד, שעה שניסה לשכנע את אחד המתלוננים שימשוך את תלונתו במצ"ח, בנוגע לגניבה.

11.בית הדין קמא התרשם כי חרטת המערער לא הייתה כנה ואכן למקרא "דברו האחרון" של המערער בפני בית הדין קמא שם ציין: "גם לי אישית באותו יום שקניתי עם האייפון גם לי הוא נגנב לא עשיתי מזה סיפור... הבנתי שעשיתי טעות" [כך במקור, בית-הדין לערעורים], ניתן להבין כי אינו רואה בגניבת מכשיר סלולרי "סיפור", כלשונו, ובלשון אחר "מעשה חמור", וזאת עם סיומו של ההליך הפלילי.