פסק דין בתיק ערעור 83/13

1.     בפנינו ערעורו של רס"ם ו. א. (להלן - "המערער") על הרשעתו באישומים שיוחסו לו, כמו גם על מידת העונש שהוטל עליו. בד בבד ערערה התביעה הצבאית אף היא על העונש שנגזר למערער.

2.      המערער הורשע אחר שמיעת ראיות באישומים שעניינם גניבה מחייל, לפי סעיף 84 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, וכנגזר מדרגתו במועד בו נעברה עבירת הגניבה, אף בעבירה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

מכתב האישום שבו הורשע המערער עולה כי במהלך חודש דצמבר 2011 נטל מכשיר טלפון סלולארי מסוג "GalaxyS1" ממשרדה של הנגדת רס"ל אירנה קניצקי (להלן - "המתלוננת") המשרתת ביחידתו, בעת שזו לא שהתה במשרד. לאחר מכן כיבה המערער את המכשיר, הוציא את כרטיס ה-"Sim" שהיה בו, וערך פעולת אתחול, שהביאה למחיקת כלל המידע שהיה אצור בו. נטען כי פעולות אלו נעשו כדי לסכל את חשיפת מעשה הגניבה. המערער השתמש במכשיר האמור כחודשיים, עד שהמכשיר זוהה על ידי המתלוננת כמכשיר שהיה שייך לה, והוחזר לרשותה על ידי גורמי החקירה.

נדון תחילה בערעור הנסוב על הרשעת המערער ובשים לב לגורלו נבחן, במידת הצורך, את ערעורי הצדדים על מידת העונש שנגזרה.

פסק דינה של הערכאה קמא

3.      בפני בית הדין באו גרסאות המערער והמתלוננת. היו אלה גרסאות סותרות, שהערכאה קמא נדרשה לקבוע לגביהן ממצאי מהימנות, המצויים ביסוד הכרעת הדין, נשוא הליך זה. במסגרת פרשת הראיות לא הובאה ראיה ישירה אשר למעשה נטילת המכשיר הסלולארי מרשות המתלוננת, ובית הדין נדרש לראיות נסיבתיות שהובאו בפניו וניתח את המסקנות העולות מאותן הראיות. לצורך בחינת ממצאי המהימנות שקבעה הערכאה קמא שומה עלינו לסקור את גרסאות המתלוננת והמערער, המהוות בסיס לאותם הממצאים.

גרסת המתלוננת

4.      המתלוננת, רס"ל קניצקי, העידה בפני בית הדין כי החזיקה ברשותה שני מכשירי טלפון סלולאריים, האחד צבאי מסוג "מירס", והאחר אזרחי מסוג "GalaxyS1" שהיה בבעלות החברה שהעסיקה את בעלה, אך היה בשימושה. סמוך לסוף חודש ספטמבר 2011 גילתה כי המכשיר האזרחי שבשימושה, כאמור, נעלם. לדבריה, באותו יום שבו נעלם המכשיר, החזיקה את שני הטלפונים שברשותה בכיס חיצוני שבתיקה, שנסגר באמצעות רוכסן, כפי שהיא נוהגת לעשות מדי יום, בעת שהיא בדרכה ליחידה, אליה היא מגיעה באמצעות נסיעה ברכבת, עד לתחנת "השלום" בתל אביב. משם היא פוסעת ברגל למקום שירותה, תוך שהיא חוצה את הגשר המחבר בין תחנת הרכבת לבסיס. כשהגיעה למשרדה, ביום בו נעלם המכשיר האזרחי, גילתה כי אין ברשותה מפתחות למשרד. היא סרה למשרדו הסמוך של המערער, שנכח במקום, נטלה משם מפתחות רזרביים, חזרה למשרדה ופתחה אותו והניחה שם את תיקה. אחר כך החזירה את המפתחות למשרדו של המערער. לאחר מכן עזבה את משרדה, שנותר סגור אך לא נעול, ופנתה למטבחון סמוך, שם שהתה כעשרים וחמש דקות ואז שבה למשרדה. בצהרי אותו יום, אחרי שנמסר לה כי לא הייתה זמינה בטלפון האזרחי, בדקה בתיקה וגילתה שהטלפון איננו. בשלב זה התקשרה למספר האזרחי של המכשיר שנעלם, וקיבלה הודעה ש"אינו זמין". מספר ימים לאחר מכן פגשה במערער בחדר האוכל, והוא שאלה היכן הטלפון האזרחי שלה. לכך השיבה שהמכשיר נגנב ממשרדה ובתגובה ציין המערער כי אין זה אפשרי כי המכשיר נגנב מן המשרד ולבטח נשמט מתיקה בהיותה ברכבת. בחלוף מספר חודשים, הבחינה המתלוננת כי המערער מחזיק בידיו מכשיר סלולארי הדומה לזה שהיה ברשותה, ובשל חשד שנתעורר בה כי מדובר במכשיר שלה, ביררה את המספר הסידורי הייחודי למכשיר שהיה ברשותה. באמתלה שברצונה לראות תמונות במכשיר, נטלה אותו מהמערער, הקישה קוד שאמור להציג את מספרו הסידורי הייחודי של המכשיר, וגילתה כי המכשיר נושא מספר סידורי הזהה לזה של המכשיר שנגנב ממנה. בעקבות כך הגישה תלונה למשטרה הצבאית החוקרת. בעקבות תלונתה הוחזר לידיה המכשיר. או אז גילתה כי כל המידע ששמרה במכשיר נמחק וכי נאגר בו מידע רב הקשור למערער. כן זיהתה כי המכשיר שהוחזר לה היה מכוסה באותו הכיסוי שהיה בעת שהחזיקה בו, אלא שאבני קישוט שהיו עליו הוסרו. לדבריה שבוע אחרי הגשת תלונתה במשטרה הצבאית מסר לה המערער מכתב התנצלות, שבו ביקש את סליחתה והביע נכונות לפצותה. מכתב זה, כך ציינה, אבד.

גרסת המערער

5.      בעדותו בבית הדין מסר המערער כי מצא את מכשיר הטלפון על הגשר המחבר בין תחנת הרכבת "השלום" לבסיס הקריה, בו הוא משרת בצוותא עם המתלוננת, כשלושה חודשים לפני שנחקר במצ"ח. המכשיר היה מונח הפוך על הקרקע. הוא נטל את המכשיר, ראה כי הוא נעול בקוד, ומשלא הצליח לפתוח את הנעילה כיבה את המכשיר, והותירו ברשותו כשבועיים, בלא שהשתמש בו. לאחר מכן גילה, אחרי חיפוש באינטרנט, כי ניתן "לפתוח" את הנעילה באמצעות איפוס המכשיר ומחיקת כל תוכנו, וכך עשה. שבוע אחר כך הבחין כי במכשיר נותר קובץ שלא נמחק ובו שתי תמונות ומסרון. הוא עיין בתמונות והבחין כי מצולמת בהן בתה של המתלוננת. משכך, הסיק כי המכשיר שייך למתלוננת, אך לא בירר זאת עמה. לדבריו השתמש במכשיר בעיקר לשמירת תמונות, ומיעט לשוחח באמצעותו. בשלב מסוים הגיעו שני בלשים ליחידתו, החרימו ממנו את המכשיר והוא נלקח לחקירה. המערער ציין כי לא שינה דבר בכיסוי הפלסטיק שהיה על המכשיר עת שמצאו, ועד שנלקח ממנו, כאמור. עוד הוסיף כי התכוון להשיב את המכשיר למתלוננת, אך לא הספיק לעשות כן. בעדותו הכחיש שמסר למתלוננת מכתב התנצלות.

הכרעת בית הדין קמא

6.      בית הדין קמא מצא ליתן אמון מוחלט בדבריה של המתלוננת וציין כי לא נמצאו סתירות מהותיות בין תוכן עדותה בבית הדין לגרסתה בחקירה במשטרה הצבאית. בית הדין עמד על מספר שינויי גרסה בין עדות המתלוננת בפניו לדבריה בחקירתה המשטרה הצבאית כדלקמן:

א.    העלמות המכשיר: בעדותה בבית הדין מסרה המתלוננת כי המכשיר נעלם בסוף חודש ספטמבר 2011, ואילו בחקירתה בינואר 2012 ציינה כי המכשיר נעלם כחודשיים קודם לחקירתה. לעניין זה ציין בית הדין כי אין המדובר בסתירה של ממש שכן מדובר בהשערות והערכות שמסרה המתלוננת באשר למועדי ההתרחשויות כאמור, ומכל מקום לאור חלוף הזמן ממועד האירוע ועד למתן העדות בבית הדין מדובר בשינויים הנובעים ממגבלות הזיכרון האנושי, שאין לייחס להם כל משמעות לעניין מהימנות המתלוננת.

ב.     הימצאות המכשיר האזרחי ברשותה ביום היעלמותו: בחקירתה במצ"ח ציינה המתלוננת כי "ראתה בוודאות" את המכשיר הסלולארי בעת שנכנסה לבניין בו שירתה, ביום בו נעלם. בעדותה בבית הדין בעניין זה, מסרה כי "חשה את המכשיר" בתיק באמצעות מישוש אך לא ראתה אותו ממש. שוני זה צוין על ידי בית הדין כעניין המגביר בעיניו את מהימנות המתלוננת "שביקשה לדייק ככל האפשר במסירת תשובותיה לבית הדין".

7.      בית הדין ציין כי גרסת המערער הותירה עליו רושם שלילי ביותר. עדותו, כך צוין, הייתה: "פתלתלה בלתי מהימנה והותירה תמיהות וסימני שאלה רבים". צוין כי בעדותו בפני בית הדין הוסיף המערער פרטים משמעותיים רבים, שעה שלא ידע "ליתן כל הסבר המניח את הדעת לתוספות אלה לגרסתו". לעניין זה ציינה הערכאה קמא את הפרטים הבאים:

א.    נעילת המכשיר הסלולארי בקוד: המערער ציין בעדותו בבית הדין לראשונה, כי המכשיר הסלולארי אותו מצא לדבריו, היה נעול באמצעות קוד, מה שהביאו לצורך באיפוס המכשיר ומחיקת כל תוכנו. לעניין זה מסר בחקירתו במצ"ח כי אכן התקין במכשיר הסלולארי מערכת הפעלה חדשה, אך לא פרט כל טעם לכך, ומסר כי עשה כן "סתם" בלא סיבה מיוחדת.

ב.     ידיעת המערער על אודות בעליו של המכשיר הסלולארי: בנקודה זו ציין המערער בחקירתו במשטרה הצבאית כי "ראה את השם של אירנה קניצקי לפי תמונות והודעות", ואישר כי ידע שהמכשיר שמצא, לדבריו, שייך למתלוננת. בעדותו בבית הדין בעניין זה ציין כי ראה במכשיר שתי תמונות של בתה של המתלוננת, שלא נמחקו וכן הודעה אחת בה נזכר השם "אירה". מאלה רק " הסיק" שהמכשיר שייך למתלוננת, אך לא ידע זאת בוודאות.

ג.       השימוש במכשיר הסלולארי על ידי המערער: לעניין זה מסר המערער מספר גרסאות; תחילה אישר, במסגרת תשובתו לאישום כי עשה שימוש חלקי במכשיר. אחר כך, בהודעה מטעמו שעניינה שינוי גדר הכפירה, הודעה שהוגשה רק בסיום פרשת ראיות התביעה, שינה טעמו וציין כי הוא כופר בעשיית שימוש במכשיר, מלבד ביצוע אתחול בו, זאת הגם שבעדותו בבית הדין אישר כי קיבל שיחות באמצעות המכשיר, צילם באמצעותו תמונות ולמעשה עשה בו שימוש משמעותי. כן נתגלתה סתירה באשר למקור כרטיס ה"Sim" שהמערער שילב במכשיר הסלולארי - האם קיבלו מאביו, כפי שציין בחקירתו במשטרה הצבאית, או שנטלו ממכשיר סלולארי אחר שהיה ברשותו, כפי שמסר בבית הדין.