פסק-דין בתיק ערעור 55/13

בלמ"ס

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המטכ"ל שניתן בתיק מטכ"ל(מחוזי) 627/13 (אל"ם אורלי ירון - הנשיאה) ביום 4.6.2013. הערעור (קולת העונש) התקבל.

כללי

1.      המשיב, סמל כ' נ', הורשע בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בעבירה של שימוש בסם מסוכן, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. עניינן של העבירות בשימוש בסם מסוכן מסוג קנאביס, בכעשרים הזדמנויות, בנסיבות אזרחיות, באמצעות סיגריות מגולגלות ובאמצעות כלי מאולתר לשימוש בסם. כעולה מכתב האישום ומן הפרטים הנוספים, המשיב הודה בחקירתו במצ"ח בשימוש בסם בתדירות של פעם ביומיים בשבועיים שקדמו למעצרו, וכן בשימוש בסם בתדירות של פעם בשבועיים, במשך חצי השנה שקדמה לשבועיים האמורים. סך-הכל, כאמור, הודה המשיב בכעשרים שימושים בסם. עוד עולה, כי בחיפוש שנערך בביתו של המשיב, נמצאו שאריות סמים מסוכנים וכן משקל אלקטרוני, אשר שימש, לדברי המשיב, לצורך שקילת הסמים בעת רכישתם.

בית הדין קמא השית על המשיב עונש של חמישים ימי מאסר לריצוי בפועל, שימנו מיום גזר הדין (היינו - ללא ניכוי שלושים ימי מעצרו עד אותו היום). כמו כן, נגזרו על המשיב עונשים של מאסר מותנה, פסילת רישיונות והורדה בדרגה.

2.      ערעור התביעה מכוון כלפי קולת עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב. עיקר טענתה, כי בית הדין קמא, חרג במכוון, מרמת הענישה הנוהגת בעברות כגון דא, במטרה להימנע מהכתמת המשיב ברישום פלילי "מלא", תוך מתן פרשנות שגויה להוראת סעיף 404א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, שעניינו בהגבלה על מסירת מידע מהמרשם הפלילי. מכאן הערעור.

גזר דינו של בית הדין קמא

3.      בגזר דינו, קבע בית הדין קמא:

"לצד החומרה שקלתי את העובדה כי מדובר בכעשרים הזדמנויות של שימוש בסם, שהתפרשו על פני תקופה ארוכה בתכיפות לא מבוטלת. גם החזקת הסם והכלים בבית המעידים על אדם המעורב בעולם הסם ורוכש אותו מחמירים את הפגיעה. מנגד שקלתי לקולא את טיב הסם , את העובדה כי הנאשם עשה בו שימוש בנסיבות אזרחיות ואת העובדה כי הונע במעשיו ממצוקה רגשית אליה נקלע, בעקבות המצב הכלכלי. מתחם הענישה הראוי, הבא לידי ביטוי אף ברמת הענישה הנוהגת, נע לדידי בין 60 ל-120 ימי מאסר לריצוי בפועל... בתוך מתחם הענישה סברתי כי נוטה ניתן העונש הראוי נוטה לגבולו התחתון וזאת נוכח העובדה שהנאשם נטל אחריות על מעשיו כבר בחקירות במצ"ח וכן בפני בית הדין, שיתף פעולה עם רשויות החוק, לאור שירותו החיובי עד כה, ונסיבות חייו שהייתה להן השפעה על ביצוע המעשים על ידו, ובהעדר עבר פלילי או משמעתי ממשי לחובתו." [ההדגשה אינה במקור]

4.      בית הדין קמא נדרש לשאלה "האם ראוי כי יוטל עונש כאמור מקום בו משמעותו הטלת רישום פלילי "מלא" על הנאשם", וקבע:

"באשר ליחס בין מידת עונש המאסר והרישום הפלילי כבר נפסק כדלקמן (ע/64,65/12 התצ"ר נ' סמל בכר וערעור שכנגד): 'חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 63) התשע"א-2011 (להלן: תיקון 63) נועד, בין היתר, להתמודד עם החלטיות תוצאות ההרשעה בעבירות סמים הנעברות על ידי חיילים בצבא. הוא נועד לאפשר, במקרים המתאימים, את מיתונה של הפגיעה בעתידם של חיילים חיוביים ביסודם, אשר הסתבכו במעשי שימוש בסם במהלך שירותם הצבאי... תיקון 63, אשר במסגרתו הוסף סעיף 404א לחש"ץ) תלה את הרישום הפלילי בעונש שנגזר על הנאשם... כדרכן של אמות מידה חדות, ללא חריגים לצידן , יוצר תיקון 63 קשיים לא מבוטלים'...

יצוין כי באותו עניין ראה לנכון בית הדין הצבאי לערעורים לאשר הטלת עונש מאסר בן ארבעים (40) ימים שהייתה בו חריגה ממתחם העונש ההולם וזאת מטעמי שיקום, ובין היתר לאור העובדה שהנאשם שהה במעצר ממשי משך ארבעים ושבעה (47) ימים נוספים וכן כשלושה חודשים במעצר פתוח...

מצאתי כי ניתן להסתפק בעניינו של הנאשם בהטלת עונש מאסר בן 50 ימים שמניינם מהיום. לדידי, שיקולי השיקום של הנאשם, העתיד לסיים שירותו הטוב בצה"ל בעוד חודשים מספר, מצדיקים חריגה מתונה כאמור ממתחם הענישה הראוי, בשים לב, בין היתר, לעובדה כי היה נתון במעצר ממשי עד לעת זו משך שלושים (30) ימים, לחרטתו, שאין לי ספק כי היא כנה, ולהתגייסות משפחתו לסייע לו לצאת ממעגל הסם." [ההדגשות אינן במקור]

ערעור התביעה

5.      התביעה ציינה כי היא אינה חולקת על מתחם הענישה שקבע בית הדין קמא. טענותיה מכוונת כלפי העונש שנקבע למשיב, אשר חורג ממתחם הענישה. נטען, כי מדובר בעונש מופרז בקולתו, לאור נסיבות החומרה הרבות המתקיימות בעניינו של המשיב: מספרם הרב של מעשי השימוש, תקופת השימוש הארוכה, וכן החזקת הסם והכלים לשימוש בסם בבית המשיב. נטען, כי גם בהתחשב בנסיבות הקולה המתקיימות בעניינו של המשיב, עדיין מדובר בעונש הסוטה באופן ממשי מרמות הענישה בעברות כגון דא.

6.      עיקר טענותיה של התביעה נגעו להחלטתו המכוונת של בית הדין קמא, להימנע מהכתמתו של המשיב ברישום פלילי "מלא". נטען, כי בית הדין קמא חרג מן הנוהג המקובל לנכות מעונשו של נאשם את ימי מעצרו, וכך, בפועל, הושת על המשיב עונש של שמונים ימי מאסר - חמישים ימי מאסרו בצירוף שלושים ימי מעצרו שלא נוכו - ובד בבד, מכיוון שלעניין הרישום הפלילי נמנים רק ימי המאסר שהושתו להלכה ולא למעשה, "זכה" המשיב לרישום פלילי "מופחת", בהתאם לסעיף 404א לחוק השיפוט הצבאי.

עמדת ההגנה