1. התביעה הצבאית מערערת על מידת העונש שנגזרה למשיב. המשיב הורשע על פי הודאתו בבית הדין קמא בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. מגיליון האישום עולה כי ביום 12 בספטמבר 2012 נתפס כשהוא נוהג בדרך בין עירונית במהירות 142 קמ"ש בקטע דרך שבו המהירות המרבית המותרת על פי תמרור הינה 90 קמ"ש.
2. בפני בית הדין קמא באו נסיבותיו האישיות של המשיב: המדובר בחייל בודד שהתגייס חרף התנגדות הוריו. על כן נאלץ לעזוב את בית המשפחה, ולכלכל עצמו. הוא אף הוכר כחייל בודד. במהלך חופשותיו מהשירות הצבאי כמו גם לאחר שחרורו, המשיב עובד כנהג בחברת הפקת אירועים. מתוקף כך עליו לנהוג ברכב קבוע של מעסיקו בכל יום משעות אחר הצהריים ועד שעות הלילה.
3. בית הדין קמא עמד על חומרת העבירה והסיכון הטמון בה להתרחשות תאונת דרכים, וקבע כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות המקרה נע בין חודשיים ועד ארבעה חודשי פסילת רישיונות ממשיים. בשים לב לכך שמדובר בעבירה שארעה לפני למעלה משנה ולהיות המשיב עוסק בעבודת נהיגה, על רקע נסיבותיו האישיות, כמפורט, גזר לו בית הדין ארבעה חודשי פסילת רישיונות נהיגה בפועל לצד פסילה מותנית וקנס בסך 750 ש"ח. בית הדין סייג את פסילת הרישיונות כך שלא תחול על נהיגה ברכב מעסיקו שמספרו פורט בפסק הדין, כל יום מהשעה 17:00 ועד 02:00 (אחר חצות) שהן שעות עבודתו המשוערות.
4. התביעה הצבאית ערערה תחילה על משכה של פסילת הרישיונות שנגזרה, כמו גם על כי הפסילה סויגה לכלי רכבו של המעסיק. עוד עתרה התביעה כי לעונשו של המשיב יוסף רכיב של מאסר מותנה שיחול על נהיגה בחריגת מהירות העולה ב-40 קמ"ש ומעלה על המותר באותו קטע דרך.
במהלך הדיון ובעקבות הערותיי, חזרה בה התביעה מהערעור בנוגע למשכה של פסילת הרישיונות, וההגנה מצידה, הסכימה לקבלת הערעור בכל הנוגע להוספת רכיב של מאסר מותנה כאמור.
הערעור, אפוא, נסב אך על החלטת הערכאה קמא בדבר סיוג הפסילה. לעניין זה נטען כי סיוג כאמור מאיין את עונש הפסילה שהוטל שכן המשיב יוכל להמשיך ולאחוז ברישיונותיו, ואין יכולת לגורמי האכיפה לאכוף נהיגה אך ברכב ספציפי. כן צוין כי המשיב יוכל להמשיך ולנהוג בכלי רכב הדומה לזה שבו בוצעה העבירה, כמעט באין מגבלה, ובכך ימשיך לסכן את המשתמשים בדרך באופן נהיגתו. הוטעם כי סיוג פסילה ננקט, ככלל, רק בנסיבות חריגות ביותר ובמשורה, ונסיבות המקרה אינן מצדיקות זאת.
5. בא כוח המשיב עתר לדחיית הערעור: להשקפתו תקופת הפסילה הכוללת שהוטלה אינה מקלה, ובית הדין מצא לאזן בין משכה של הפסילה לבין סיוגה. נטען כי כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר, רק מקץ עשרה חודשים לביצוע העבירה, וכיומיים לפני שחרורו של המשיב מהשירות. השיהוי כאמור הביא לכך שעונש הפסילה נגזר למשיב רק זמן רב אחר שחרורו, על כן פגיעתו בהשתלבות המשיב בחיים האזרחים קשה יותר. הסנגור הוסיף כי השיהוי הממושך מעת ביצוע העבירה, תקופה בה המשיב לא הסתבך בכל דבר עבירה אחרת, מלמד אף על מזעור המסוכנות הנובעת מנהיגתו. נטען כי יש לראות את מעידתו כאירוע נקודתי, שהמניע לה היה רצונו להספיק לבצע את המטלה הצבאית שהוטלה על שכמו.
דיון והכרעה
6. סעיף 36א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע כי ככלל, פסילת רישיונות המוטלת על ידי בית המשפט תחול על נהיגה ברכב מכל סוג שהוא. זהו הכלל והחריג לו הוא:
"...אולם רשאי בית המשפט בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות כי הפסילה לא תחול לגבי נהיגת רכב מסוים או לגבי סוג מסוים של רכב".
הפסיקה הכירה בכך שגדר המקרים המצדיקים סיוג פסילת רישיונות הינו מצומצם, זאת ביסודו של דבר כדי לא לרוקן מתוכן את משמעות ותוכן הפסילה כשלעצמה (ראו: רע"פ 4265/12 איליזרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.6.2012)). ככל שפסילת רישיונות סויגה בפסיקה, הדבר נעשה לעיתים לגבי נהיגה בכלי רכב ייחודיים כגון: טרקטור או מלגזה, ורק באזור מתוחם ומצומצם תוך צמצום חשיפת כלל הציבור לסיכון ממשי. (ראו: ע"פ 3708/08 טואפרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.7.2008)).
אף בפסיקתו של בית דין זה סיוג פסילת רישיונות ננקט, ככלל, לצרכים מבצעיים מתוחמים (ראו: ע"ת 10/11 התובע הצבאי הראשי נ' סא"ל רגב (2011) וע"ת 52/11 התובע הצבאי הראשי נ' סרן מוספור (2011)). בכל מקרה נבחן אם אכן קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את סיוג פסילת הרישיונות.
7. בנסיבות המקרה דנא מדובר במשיב שהורשע בעבירה שנעברה לפני למעלה מחמישה עשר חודשים, עברו נקי ומאז קרות העבירה לא הסתבך בכל עבירה. מדובר בעבירת מהירות שלא גרמה לתאונה או לנזק כלשהוא. נסיבותיו האישיות של המשיב ייחודיות וקשות: מדובר במי שהשתחרר מהשירות לפני מספר חודשים ומכלכל עצמו בעבודה קבועה בה הוא השתלב מזה זמן ממושך. אלמלא השיהוי הממושך בהגשת כתב האישום, פגיעת עונש הפסילה במשיב שהיה מצוי עדיין בשירות צבאי, הייתה מתונה הרבה יותר, מאחר ששעות עבודתו היו, ממילא, מצומצמות. מכלול הנסיבות האמורות, בשים לב לטיבה של העבירה הנדונה, ולמשכה של הפסילה שהוטלה, הביאוני למסקנה לפיה סיוג הפסילה במקרה זה כקביעת הערכאה קמא הינו מאוזן והולם, ואין עילה להתערב בו.
8. הטענה כי סיוג הפסילה לגבי כלי רכב פרטי אינו אכיף ראויה להדחות. המחוקק הכיר כבר לפני זמן רב באפשרות לסיוג פסילה לכלי רכב מסוים, וחזקה על רשויות האכיפה שעשו ליישומו של דבר החקיקה ולאכיפתו באופן ראוי.
9. תוצאת האמור היא שערעור התביעה מתקבל בהסכמת ההגנה, אך במובן זה שלענישת המשיב ייווספו 14 ימי מאסר אותם לא יירצה אלא אם במשך שנתיים מהיום יעבור עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה שעניינה חריגת מהירות העולה ב-40 קמ"ש לפחות על המהירות המותרת על פי תמרור או ברישיון הרכב.
אין שינוי ביתרת רכיבי הענישה שהוטלו.
ניתן והודע היום, כ"א בטבת התשע"ד, 24 בדצמבר 2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.