פסק-דין בתיק ערעור 48/13

1.      המערער, טור' אווקה אסמרה, הורשע, בבית הדין הצבאי המחוזי, אחרי שמיעת הראיות, בעבירה שעניינה אינוס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי ממצאי הערכאה קמא, ביום 12.12.2010 פגש המערער באקראי ברב"ט ל.ב (להלן - "המתלוננת") ששירתה עימו באותה יחידה, סמוך לתחנה המרכזית בירושלים, ושכנעה לבוא עימו לביתו "ולשבת איתו".

יצוין כי בין המערער למתלוננת הייתה היכרות מוקדמת, עוד קודם לשירותם המשותף בצבא.

השניים הגיעו למחסן בבנין מגוריו של המערער, שתו שם מבקבוק וודקה, בהמשך הגיעו למקום שניים מחבריו של המערער, שתו עימם, ומקץ זמן קצר עזבו את המקום.

בשלב זה קם המערער ונעל את דלת המחסן. המתלוננת קמה ממקומה, שאלה אותו לפשר מעשיו וביקשה ללכת לביתה. המערער הורה לה "לסתום" ואמר שהיא לא הולכת מהמקום. לאחר מכן המערער הזיז ספה שהייתה במקום וחסם באמצעותה את דלת המחסן, תוך שאמר למתלוננת "תהיי בשקט כי אם לא אני אחנוק אותך ואהרוג אותך פה במקום". לאחר מכן התנפל המערער על המתלוננת, החל לחנוק אותה, הפילה על המיטה במקום והורה לה להתפשט, תוך שהוא שב ומאיים כי אם לא תציית לו, "יהרוג אותה על המקום".

המערער עלה על המתלוננת והחל להפשיטה תוך שהוא מכה בה בסטירות ובאגרופים בפניה, בבטנה ובכתפה. המתלוננת החלה בוכה, ביקשה שיעזוב אותה ואף שרטה אותו וניסתה להשתחרר מאחיזתו בה. המערער המשיך והיכה במתלוננת, הפשיטה בכוח, ובעל אותה שלא בהסכמתה. כתוצאה מהמכות שספגה מהמערער, נגרמו למתלוננת חבלות בבטנה ובכתפה הימנית, ושריטות בפניה והיא דיממה משפתיה.

השתלשלות ההליכים

2.      אחר שמיעת הראיות הרשיע בית הדין קמא את המערער בעבירה שיוחסה לו כאמור, וכמצוות סעיף 6(א)(1)(א) לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006, הורה על העמדת המערער בפני מעריך מסוכנות טרם שיגזור את דינו.

המערער הובא בפני ד"ר ברש, שאגב בחינתו, המליץ כי בשל האינטליגנציה הנמוכה של המערער, ראוי להביאו בפני ועדת אבחון מטעם השירות למפגר במשרד הרווחה, במטרה לבחון אם הוא סובל מפיגור שכלי. המערער אכן הובא בפני הוועדה כאמור, שקבעה כי המערער:

" מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי. קיימת אצלו הנמכה קוגנטיבית אך ניתן לייחסה לגדילה בסביבה דלה, הבדלי תרבות וקשיים אורגניים. ניכר בבירור כי הוא מבין בין טוב לרע, בין מותר לאסור, מודע להליכי בית המשפט... כך גם בעת ביצוע העבירה".

ד"ר ברש קבע אחר בדיקת המערער כי מסוכנותו המינית של המערער הינה בינונית-גבוהה.

3.      עם קבלת חוות דעתו של ד"ר ברש טענו הצדדים לעונש: בית הדין קמא קבע כי מתחם הענישה הראוי בנסיבות המקרה הינו עונש מאסר ממשי שמשכו בין שבע לעשר שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה, ולאחר שקילת נסיבות המקרה, גזר למערער שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה וחייבו לפצות את המתלוננת בסך 3,500 ש"ח.

4.      המערער לא השלים עם פסק הדין וערער על מידת העונש. במסגרת הליך הערעור התברר כי מעריך המסוכנות, ד"ר ברש, אינו מוסמך להעריך מסוכנות על פי החוק האמור. על כן ובהסכמת הצדדים בוטל גזר הדין, והתיק הוחזר לערכאה קמא לשלב הטיעון לעונש, אחרי שהמערער יובא להערכת מסוכנות פעם נוספת בפני מעריך מסוכנות מוסמך. המערער הובא בפני מעריכת מסוכנות מטעם מב"ן, וזו קבעה כי רמת מסוכנותו המינית לטווח ארוך הינה בינונית. הצדדים שבו וטענו לעונש, וגזר דינה זה של הערכאה קמא, כמפורט להלן, הוא נשוא הערעור שבפנינו.

פסק דינו של בית-הדין קמא

5.      בית הדין קמא ציין כי המערער חילל באופן גס ובוטה את גופה וכבודה של המתלוננת, כי ניצל את האמון שנתנה בו על רקע היכרותם המוקדמת וכי הפעיל כלפיה אלימות לא מבוטלת. מנגד, נשקלו נתוניו הדלים של המערער וכי מעשהו לא היה פרי תכנון מוקדם. בנסיבות אלה קבעה הערכאה קמא כי מתחם העונש ההולם הוא בין שבע לעשר שנות מאסר בפועל, לצד עונש מאסר מותנה וחיוב בפיצויים. במסגרת גזירת העונש בתוך מתחם הענישה, ניתנה הדעת לצורכי הרתעת היחיד והרבים, ומאידך גיסא לכך שהמערער אמנם לא נטל אחריות על מעשיו והוא: "נעדר כל תחושת אשמה או בושה סביב מעשיו" כפי שקבעה מעריכת המסוכנות, אולם היה נכון להודות בפניה כי השתמש בכוח כלפי המתלוננת. כן נשקלה רמת המסוכנות שנקבעה כעת כבינונית, הערכתה של מעריכת המסוכנות כי טיפול מתאים עשוי להפחית במידה ניכרת את מסוכנותו, ונכונות המערער להשתלב בהליך טיפולי. עוד ניתנה הדעת לגילו הצעיר של המערער, עברו הפלילי הנקי, וקשייה הכלכליים של משפחתו. איזון השיקולים האמורים הביא את הערכאה קמא לגזור למערער שמונים ושבעה חודשי מאסר בפועל, לצד עונש מאסר מותנה ופיצוי המתלוננת בסך של 3,500 ש"ח.

ערעורי הצדדים

6.      שני הצדדים משיגים בפנינו על מידת העונש שנגזרה, כאמור. המערער טוען כי מתחם הענישה שנקבע בענייננו מפליג בחומרתו נוכח רמת הענישה הנוהגת, ומכל מקום נסיבותיו האישיות הקשות ושיקולי השיקום בעניינו הצדיקו חריגה לקולא ממתחם הענישה; צוין כי עלה לארץ בגיל 14, כי הוא  מרקע סוציו אקונומי ותרבותי קשה ביותר; מעריכת המסוכנות קבעה כי רמת מסוכנותו המינית לטווח הארוך הינה בינונית, ואף ציינה בחוות דעתה כי המערער בשל לשיקום וכי שילובו בתוכנית טיפול עשוי להפחית במידה ניכרת את מסוכנותו המינית. בנסיבות האמורות התבקשנו להקל באופן משמעותי בעונשו של המערער.

7.      התביעה הצבאית עתרה להחמרה בעונשו של המערער במסגרת מתחם הענישה שנקבע, וזאת על רקע היבטי חומרה ייחודיים - המערער ממשיך ומכחיש את מעשיו, כפי שהתבטא בפני מעריכת המסוכנות; הוא לא נטל אחריות ולא הביע כל אמפטיה לסבלה של המתלוננת, ולא היה מקום להקל עימו על בסיס דברים חלקיים וסותרים שמסר למעריכת המסוכנות בדבר הכרתו בשימוש בכוח מצידו כלפי המתלוננת.