פסק-דין בתיק ערעור 36/13

בלמ"ס

ערעור (תעבורה) 36/13

בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

אל"ם ארז פורת - שופט

בעניין:

התובע הצבאי הראשי -המערער (ע"י ב"כ, סרן ויקטוריה חואס; סרן לירן קליין)

נ ג ד

טור' דמיטרי טרובניקוב -המשיב (ע"י ב"כ, סרן יגאל בלפור)

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוטי עורף שניתן בתיק עורף (תעבורה) 51/13 (רס"ן רונן שור - שופט) ביום 16.10.2013. הערעור (קולת העונש) התקבל.

פ ס ק - ד י ן

1.      בפניי ערעורה של התביעה הצבאית על מידת העונש שנגזרה למשיב, טור' דימיטרי טרובניקוב. המשיב הורשע על פי הודאתו בבית הדין הצבאי לתעבורה בעבירה שעניינה שימוש ברכוש צבאי שלא למטרות הצבא, לפי סעיף 79(א) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. כעולה מכתב האישום בו הורשע, ביום 22 בספטמבר 2012 המשיב נטל רכב צבאי מסוג "איסוזו" ללא אישור, ונהג בו, מיחידתו החונה בדרום הארץ, לביתו בנתניה, שם אסף חברים לרכב הצבאי והסיעם סמוך לחוף הים. בעת שחזרו הבחינה נגדת מהיחידה במשיב ודיווחה על כך למפקדתו. או אז המשיב יצר קשר עם מפקדיו וחזר עם הרכב הצבאי ליחידתו בהמשכו של אותו היום.

2.      בית הדין קמא עמד על כי מעשה המשיב ארע בהיותו "נהג כוננות" וכי הרכב שנטל אף הוא הוגדר כ-"רכב כוננות". הוטעם כי מעשי המשיב חדלו שלא ביוזמתו, אלא רק בשל כך שגורם פיקודי מהיחידה פגש בו והוא הבין כי מעשיו נחשפו. מאידך גיסא, ניתנה הדעת לעברו התעבורתי הנקי. שקלול נסיבות אלה הביא את הערכאה קמא לגזור למשיב 45 ימי פסילת רישיון נהיגה צבאי בניכוי תקופת ההתליה המנהלית, 10 ימי פסילת רישיון הנהיגה האזרחי, וכן 100 ש"ח קנס ופסילה מותנית.

3.      התביעה הצבאית ערערה על קולת העונש שנגזר: להשקפתה ראוי המשיב לעונש הכולל אף רכיב של מאסר ממשי, נוכח פגיעת מעשיו בכוננות היחידה ורמיסת המשמעת הטמונה בהם. הודגש כי העבירה שבה הורשע גוררת עימה פסילת רישיונות לתקופת מינימום של שישה חודשים כמצוות סעיף 36ב(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], עניין שהערכאה קמא לא שקלה במניין שיקוליה, וכי לאור ויתקו הקצר כנהג, אין לעובדת עברו התעבורתי הנקי משקל משמעותי.

4.      טרם שמיעת הערעור באו הצדדים לכדי הסכמה באשר לגורלו של הערעור: במסגרת הסכמה זו התבקשתי להוסיף לענישת המשיב ארבעה חודשי פסילת רישיונות ומחצה, לריצוי בפועל, ולהאריך את תקופת הפסילה המותנית שהוטלה, לשנתיים. בעקבות הערותיי במהלך הדיון, הצדדים אף עתרו להטלת רכיב של מאסר מותנה. עתירת הצדדים נומקה בחלוף הזמן ממועד ביצוע העברה וכי התביעה, מחמת תקלה, לא שלחה תובע לדיון, על אף שהיא עושה כן כל אימת שבדעתה לעתור לעונש מאסר ממשי. כן הוצגו חוות דעת חיוביות אודות תפקודו של המשיב ביחידתו.

5.      הענישה שהוטלה בערכאה קמא לא שיקפה את מלוא היבטי החומרה שהיו טמונים במעשי המשיב: נטילת רכב צבאי ללא אישור, פגיעה בכוננות היחידה, ושימוש ברכב לצרכים פרטיים תוך בזבוז משאבי הצבא. על פי ההלכה הפסוקה מעשים כגון אלה, ראויים לענישה מחמירה ואף למאסר ממשי במקרים המתאימים. (ראו ע"ת 5,6/09 התובע הצבאי הראשי נ' טור' בוזגלו (2009)).

עוד אדגיש, כי משנקבע לעבירה עונש מינימום אך ראוי כי הערכאה הגוזרת את הענישה תידרש להוראת המחוקק, ואף אם תבחר לסטות הימנה כסמכות הנתונה לה, ובמקרים המתאימים, נדרש כי צעד זה ינומק במפורש בפסק הדין (ראו סעיפים 38-36 לפקודת התעבורה).

6.      בנסיבות המקרה שבפניי מצאתי לאמץ את הסכמתם של הצדדים נוכח ההנמקות שפורטו, המצדיקות סטייה מעונש המינימום כאמור, ומכל מקום אין ממצים עם המשיב את מלוא חומרת העונש עת שמתקבל ערעור התביעה בעניינו.