פסק-דין בתיק ערעור 34/13

1.     התביעה הצבאית מערערת על מידת העונש שנגזרה לסמ"ר עמית שפניר, המשיב, אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה שעניינה נהיגה במהירות העולה על המותר, עבירה לפי תקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. המשיב נתפס ביום 25.12.2012 כשהוא נוהג בדרך בין עירונית במהירות 148 קמ"ש בעוד שהמהירות המרבית באותה הדרך הוגבלה בתמרור ל-90 קמ"ש.

2.      בית הדין קמא גזר למשיב 75 ימי פסילת רישיונות נהיגה צבאי ואזרחי בפועל, לצד עונש מאסר מותנה, פסילת רישיונות על תנאי וקנס בסך 400 ש"ח. צוין כי אמנם המהירות בה נהג המשיב מהווה סיכון משמעותי לעוברי הדרך, ומנגד נשקל שירותו הצבאי התורם והאיכותי, ועברו התעבורתי הנקי, משך ותק נהיגה של כשלוש שנים.

3.      בערעורה עותרת התביעה הצבאית להחמיר ברכיב פסילת הרישיונות בפועל שנגזר. להשקפתה, החריגה הגבוהה מהמהירות המותרת במקרה זה מצביעה על זלזול חמור בחוקי התעבורה, ואין בשירותו התורם של המשיב בכדי להצדיק הקלה כה משמעותית בעונשו.

4.      המשיב עתר לדחיית הערעור. נטען כי שירותו התורם, במגוון תפקידים, חרף הגעתו מרקע קשה, צריך להביא להקלה בעונשו, הקלה שאוזנה במקרה זה ברכיב מכביד של פסילה מותנית, ולפיכך אין עילה להתערב בגזר הדין.

דיון והכרעה

5.      המהירות שבה נתפס המשיב נוהג גבוהה, ויוצרת העצמה של הסיכון הממשי בשליטה על הרכב, כמו גם סיכון לפגיעה במשתמשים אחרים בדרך. בכגון זה מתחייבת ענישה מרתיעה, שתרחיק מהדרך את מי שמסכן באופן ממשי משתמשים אחרים בדרך, לפרק זמן ממושך. אין המדובר בסטייה של מה בכך מהמהירות המרבית אלא בחריגה משמעותית, הרת סיכון.

6.      אכן המשיב שירת באופן ראוי לשבח, ותרם, גם בתפקידים המיועדים בשגרה למשרתי קבע. בצד שילובו בתפקידים רבי אחריות, מתחדדת חובתו לנהוג כדין, ולגלות אחריות עצמית מוגברת המתחייבת מתפקידו והאחריות שנמסרה בידו. המשיב נכשל בעבירת תעבורה חמורה, כשמזלו שיחק לו בכך שהסתיימה בלא גרימת תאונת דרכים.

7.      סבור אני כי הענישה שהוטלה בערכאה קמא אינה מבטאת את מלוא חומרת העבירה, והמסוכנות הטמונה במעשה. שיקולי הלימה והרתעה מחייבים החמרה בענישה והרחקת המשיב מן הדרך לפרק זמן ממושך. כבר נפסק כי:

"עונש הפסילה הוא עונש האפקטיבי ומרתיע ומי שמרשה לעצמו לנהוג במהירות העולה ב-58 קמ"ש מעל המותר, אינו יכול לצפות להתחשבות יתר בעת משפטו" (רע"פ 262/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2), 580 (1991)).

8.      משעה שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את מלוא חומרת הדין עת מתקבל ערעור התביעה, ובשים לב לנימוקי הקולא שצוינו, ועיקרם הודאת המשיב באשמה ונטילת אחריות על מעשיו, מצאתי להעמיד את עונש הפסילה בפועל של רישיונות הנהיגה הצבאי והאזרחי על ארבעה חודשים. על המשיב להפקיד רישיונותיו עד יום 1.1.2014 בשעה 12:00 במזכירות בית הדין.

אין שינוי ביתרת רכיבי הענישה שנגזרו בערכאה קמא.

ניתן והודע היום, כ"ד בחשוון התשע"ד, 27 באוקטובר 2013, בפומבי ובמעמד המשיב ובאי כוח הצדדים.

חתימת המגיה: _________________              העתק           נאמן             למקור