פסק-דין בתיק ערעור 14/13

בלמ"ס

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוטי הצפון שניתן בתיק צפון (תעבורה) 45,130/13 (סא"ל כרמל ווהבי - שופט) ביום 19.5.2013. הערעור (קולת העונש) התקבל.

1.      המשיב הורשע בבית הדין קמא, על פי הודאתו, בשתי עבירות של השארת רכב מנועי ללא השגחה, לפי תקנה 74(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, אשר יוחסו, לכתחילה, בשני כתבי אישום שונים. הטיעונים לעונש לגביהן נשמעו יחד, ואף גזר הדין לגבי שתי העבירות הוא אחד.

2.       עניינן של העבירות בכך שהמשיב, נהג במקצועו, החנה, בשתי הזדמנויות, בהפרש של כמה חודשים זו מזו, כלי רכב מסוג האמר שבו נהג, מבלי שנקט באמצעי הזהירות שנדרשו כדי שכלי הרכב לא יזוז ממקומו. כך, בהזדמנות הראשונה הותיר את הרכב בהילוך "ניוטרל" כש"בלם היד מורם אך לא היה מחוזק". הרכב התדרדר לאחור, פגע במתרס בטון ונגרם לו נזק שערכו כעשרת אלפים ש"ח. מספר חודשים לאחר מכן החנה המשיב את כלי הרכב כשפניו כלפי ירידה, ביודעו שבלם היד אינו תקין ומבלי שחסם באמצעות חפץ את גלגלי הרכב ועזב את המקום, חרף פקודה שקיבל להישאר ולהשגיח על הרכב. כלי הרכב הדרדר ופגע בחומת בטון. כתוצאה מכך נגרם לרכב נזק בסך של כתשעה עשר אלף ש"ח.

3.       לאחר כל אחד מן האירועים הותלה רישיונו הצבאי של המשיב - לשלושים ימים ולעשרים ימים, בהתאמה.

4.      בית הדין קמא עמד על החומרה שבמעשים, מתוכם ובהישנותם. מנגד, שקל בית הדין קמא את העובדה כי כתבי האישום הוגשו בשיהוי ניכר, את תקופות ההתליה, את הודאתו של המשיב ואת תפקידו הצבאי. בית הדין קמא הטיל על המשיב, בגין שתי העבירות 50 ימי פסילה בפועל של רישיונות הנהיגה, האזרחי והצבאי, בניכוי תקופת ההתליה, שני חודשי פסילה מותנים ו-500 ש"ח קנס.

5.      התביעה ערערה על קולת העונש. להשקפתה, אין בו כדי לבטא ולו מקצת מחומרת הדברים.

6.       בפתח הדיון הודיעוני הצדדים כי באו לידי הסדר שבמסגרתו עתרו כי הערעור יתקבל באופן שתקופת הפסילה של הרישיון האזרחי תועמד על חמישה חודשים ותקופת הפסילה של הרישיון הצבאי תועמד על שלושה חודשים, בניכוי תקופות ההתליה. התובע מסר כי עתירה זו מאזנת את ההיבטים הצריכים לעניין, בשים לב לכך שהתברר כי מאז האירוע השני מנעו מפקדיו של המשיב ממנו לנהוג ברכב צבאי ולמעשה, מזה זמן הוא אינו מועסק במקצועו.

7.      אכן, מעשיו של המשיב חמורים. מצופה מכל נהג, ודאי מנהג מקצועי, כי יבטיח כי הרכב שבו הוא נוהג יוותר בחניה באופן שאינו מסכן את עוברי הדרך. הדברים נכונים ביתר שאת לגבי כלי רכב מבצעי כבד דוגמת "האמר". מצופה היה כי לאחר כישלונו הראשון יקפיד המשיב ביתר. תחת זאת, שב ועבר את העבירה, ובזו הפעם, ביודעין, במופגן ובאופן מקומם - במיוחד כשעסקינן בנגד בשירות קבע שעיסוקו בנהיגה.

8.      על כן, חרף השיהוי בהגשת כתבי האישום, אין בעונשים שהוטלו בבית הדין קמא כדי להלום את היבטי החומרה שבעבירות. ראוי היה להטיל על המשיב תקופת פסילה ארוכה ומשמעותית.

9.      תקופת הפסילה שהציעו הצדדים, אף שאין בה, בנסיבות העניין, כדי למצות את היבטי החומרה, היא תקופה לא קצרה, במיוחד נוכח הפגיעה בעיסוקו הצבאי של המשיב. משכך, ומשהסדרי טיעון לכיבוד נועדו - מצאתי לכבד הסכמת הצדדים.

10.  הערעור מתקבל, אפוא. חלף הפסילה בפועל שהטיל בית הדין קמא מוטלים על המשיב חמישה חודשי פסילה בפועל של רישיון הנהיגה האזרחי, מניינם מיום שהופקד הרישיון במזכירות בית הדין קמא; שלושה חודשי פסילת רישיון הנהיגה הצבאי, בניכוי 50 ימי ההתליה, שימנו מיום שהופקד הרישיון, כאמור. יתר רכיבי הענישה שבגזר דינו של בית הדין קמא יוותרו בעינם.

ניתן והודע היום, כ"ג בתמוז התשע"ג, 1 ביולי 2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.